לפני כשנתיים כוונו בסך הכל ל -12 כלי שיט איראניים 14 פעמים ב -14 מים במי הים האדום והים התיכון.
האחריות על רבות מהתקיפות הללו הוכרה במשתמע או במפורש על ידי ישראל, המראה את התנהגותו הרעה של המשטר לערער את יציבות קווי התחבורה הבינלאומיים.
אחת מהן היא דבריו של נתניהו, ראש ממשלת ישראל דאז, שאמר בבסיס חיל הים במרץ 2017: "הכוח הזה קיבל" תפקיד חשוב יותר "בהתמודדות עם אמברגו הנפט על איראן!"
למרות שלא הזכיר את מהות הפעולות הללו, הוא תיאר את צוללות המשטר וציוד אחר בצבא הישראלי כחלק מיכולת צבאית נגד איראן, הטוענת במשתמע מאחריות.
במקרה של הספינה האיראנית "סאביז", הניו יורק טיימס ואל-ערביה, המזוהים בבירור עם התקשורת המערבית, ייחסו את המבצע ל"קומנדו ישראלי ".
הנקודה היא ש; במקביל, אמר מארק דובוביץ, מנכ"ל הקרן להגנת הדמוקרטיות: "תל אביב וושינגטון התמקדו זה מכבר בהכנסות הנפט של איראן, ובהקשר זה פתחה ישראל במסע חבלה במכליות הנפט האיראניות. בים סוף. מתקדם קדימה למניעת עקיפת סנקציות.
זמן קצר לאחר מכן, ציטט ה"וול סטריט ג'ורנל "את מקורותיו בדו"ח מפורט כי 12 כלי השיט האיראנים נפגעו וכתבו:" ישראל ניסתה לעצור את חילופי הנפט האיראני עם ההתקפות הללו ".
התוכנית השלמה של פעולות טרור נגד כלי שיט איראנים מצד ישראל, שלא ביקשה את תגובתה הקלה ביותר של המער
אולם הוכחות והודאות אלה הגיעו בתקופה בה לא הוצגה התגובה הקלה ביותר לפעולות ישראל על ידי מדינות המערב ואפילו המוסדות הבינלאומיים האחראים.
בינתיים, ישראל ומדינות המערב הטוענות לביטחון נתיבי המים הבינלאומיים תמיד ייחסו אירועים מצערים לספינות סוחר ישראליות לאיראן, ומיד, עם מגוון רחב של תגובות ופעולות תקשורתיות כבדות, עשו מאמץ משותף להפחיד את איראן ולארגן בינלאומית איראן עקבה אחריו.
בשבועיים -שבועיים האחרונים, במהלך תרחיש שנועד לצרף אמצעי תקשורת מפורטים, הושקר שקר חדש נגד איראן במטרה אירנופוביה וחוסר ביטחון במפרץ הפרסי ובים עומאן כאחד מנתיבי המים הבינלאומיים האסטרטגיים ביותר להשיג שתי מטרות מערביות.
ראשון; הלחץ הגובר על איראן לקבל את הדרישות המופרזות והבלתי הגיוניות של ארצות הברית בתהליך המשא ומתן של BRICS באמצעות קונצנזוס בינלאומי בכיכובם של תל אביב, לונדון וושינגטון.
שניה; הצדקה ושכנוע דעת הקהל לפגיעה באינטרסים של איראן והצדקת ההתנהגויות והפעולות העוינות של ישראל.
אווירה נרחבת זו התרחשה בתקופה בה המערב והמשטר הציוני לא הצליחו לשכנע אפילו את חברי מועצת הביטחון של האו"ם לקבל את דיווחם המזויף על הספינה הישראלית "רחוב מרסר" וחטיפת "אספלט הנסיכה" שלאחר מכן.
הנקודה היא, מדוע למערב, ובמיוחד לממשל הדמוקרטי של ביידן, הטוען כי הוא משנה את גישתו לעולם לגישותיו של טראמפ ורודף אחר זכויות אדם וסוגיות הומניטריות, יש גישה לכל הדברים המשבשים את הביטחון הבינלאומי? אין בו אותו דבר.
לייתר דיוק; העולם זוכה ל"סטנדרט כפול "מצד המערביים בהתמודדות עם נושא השלום והביטחון הבינלאומי ובוויכוח זכויות האדם, כלומר הטרור של מדינת ישראל במילון משמעו הגנה לגיטימית והתמודדות רציונלית עם רעות חוסר הביטחון שלהן. והתנהגות זה נחשב לא רצוי.
מטבע הדברים, באווירה כזו, אין לצפות שאם האינטרסים של אחרים ייפגעו, הצד השני יישאר אזוק ולא יבצע שום פעולה. אם לומר זאת בצורה בוטה יותר; אבטחה מיועדת לכולם או לא לאף אחד.
על המערב להבין שהעולם של היום שונה מהעבר, ושמדינות וממשלות עצמאיות אינן צריכות לשתוק תחת נטל התוקפנות, הפראות, וכמובן, התעמולה העזה שלהן, ואין להגיב למרות כל מה שהן לא חוקיות והתנהגות בריונות.
לפי זה; ארצות הברית ובעלות בריתה ברחבי העולם צריכות לדעת שתוכניותיהן המגעילות לכלוא אותן באמצעות פעולות טרור לא רק שלא ישכנעו את דעת הקהל העולמית, אלא בהחלט יתקבלו בתגובה נחרצת.
חריגה מכללים מקובלים בינלאומיים ושימוש באמצעים עוינים כגון רצח, חבלה והפרת זכויותיהם של אחרים להשגת מטרות פוליטיות, איבדה את יעילותה במשך שנים, ובוודאי שהמשך פעולות כאלה רק יגביר את המתחים ויפגע ביוצרים זה יוביל.
נור ניוז