בשבועות האחרונים, תקיפות האוויר של המשטר הישראלי על שטח לבנון, כולל התקיפה על העיר בלידה, נתקלו בתגובה חריפה מצד ממשלת לבנון. הנשיא מישל עאון קרא לצבא להיערך להגיב לתקיפות, וראש הממשלה נג'יב מיקאטי קרא לקהילה הבינלאומית לא לשתוק לנוכח פשעים אלה. עם זאת, אותן ממשלות המדברות על "סיוע ללבנון" ו"מחויבות להפסקת האש" משרתות למעשה את מטרותיה של תל אביב באמצעות מדיניות השתיקה והאדישות שלהן. הסכם שבשתיקה זה מצביע על אסטרטגיה משותפת בין המערב למשטר הישראלי להחלשת ציר ההתנגדות ולשמירה על הגמוניה ביטחונית ופוליטית באזור.
עזה קבורה תחת מלחמות חדשות
נתניהו, הניצב בפני משבר פנימי ותיק שחיתות משלו בעקבות מלחמת עזה, מנסה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמצב בעזה על ידי הרחבת היקף התקיפות בלבנון ויצירת אווירה צבאית חדשה. בינתיים, התמקדות התקשורת המערבית במשבר סודן היא ניסיון לכסות על הפרות הפסקת האש בעזה ועל שיבוש הסיוע ההומניטארי. באמצעות טקטיקה תקשורתית זו, המערב מבקש לשבור את בידודה של תל אביב ולצייר תמונה כוזבת של המזרח התיכון כאזור של משברים מרובים, מה שמאפשר לכיבוש הציוני להישאר מוסתר מאחורי עשן המלחמה. המטרה העיקרית היא להעביר את לחץ דעת הקהל מפלסטין לאזורים אחרים ולהשיב זמנית את הלגיטימציה האבודה של הציונות הפוליטית.
הנדסת לבנון: מלחץ צבאי להשפעה בחירותית
המשטר הציוני, בהסכמה מלאה עם ארצות הברית, שואף להשיג שתי מטרות על ידי שמירה על אווירה של חוסר ביטחון בלבנון: ראשית, לסבך את ממשלת המדינה וצבאה עם חיזבאללה; ושנית, למנוע שיקום ויציבות פנימית. לחץ רב-שכבתי זה סולל את הדרך להתערבות בבחירות הפרלמנטריות הקרובות באביב כדי להוציא את תנועת ההתנגדות מהמשוואה הפוליטית ולדחוף את מבנה השלטון לעבר פשרה. אויבי לבנון שואפים להגביר את הטינה העממית כלפי ההתנגדות על ידי יצירת משבר כלכלי וביטחוני, כך שביירות תהפוך בסופו של דבר למודל של עיראק שלאחר הבחירות - מדינה שנולדה מהנדסה פוליטית ולחץ חיצוני.
חלוקת עבודה להכנעת האזור
מודל הלחץ המשותף בין ארצות הברית לישות הציונית מבוסס על חלוקת עבודה: תל אביב מפזרת חוסר יציבות בלבנון, סוריה ועזה באמצעים צבאיים, בעוד שוושינגטון מבקשת לנהל משא ומתן על פירוק ההתנגדות מנשקה באמצעים פוליטיים וכלכליים. הצהרות של גורמים אמריקאים, כולל ברק ומורגן אורטגוס, המותנות כל סיוע בנקיטת פעולה נגד חיזבאללה, הן עדות לאסטרטגיה זו. כמו בסוריה, שם לחץ צבאי ישראלי מלווה בהבטחות כלכליות אמריקאיות, המטרה בלבנון היא לכפות הסדר ולבטל את עצמאותה ההגנתית של המדינה. ניסיון מלחמת שנים עשר הימים נגד איראן הוכיח כי מודל זה נידון לכישלון אל מול הרצון הלאומי.
המרכיב הלאומי של הביטחון: כלי הנשק של ההתנגדות
בהיעדר כמעט מוחלט של רצון בינלאומי, כוחות יוניפי"ל וממשלות מערביות להגן על לבנון, גורם ההרתעה האמיתי היחיד במדינה זו הוא כלי הנשק של חיזבאללה - כלי הנשק שמנעו את הכיבוש מחדש של דרום לבנון ואת חדירת הצבא הציוני. המשבר המוטל על לבנון כיום אינו רק משבר של מדינה אחת, אלא מבחן לכל האזור. תמיכה בהתנגדות אינה רק הגנה על גבולות לבנון, אלא גם שמירה על עצמאות העולם האסלאמי. ניסיון סוריה, סודן והגדה המערבית מוכיח כי הבטחות אמריקאיות אינן מביאות ביטחון; אלא, הרצון הלאומי הוא שעושה זאת. רק אחדות מקומית והתנגדות לחלוקת העבודה בין וושינגטון לתל אביב יכולות לשחרר את האזור ממעגל המשברים המיוצרים.
נור ניוז