קריסת הנרטיב המערבי במלחמת עזה

התנועה העממית הנרחבת והספונטנית של עמי העולם להגנת עמי עזה עמדה בפני המשטר הציוני ותומכיו המערביים תופעה חסרת תקדים. בניגוד לעשורים קודמים, כאשר הסוגיה הפלסטינית הוגבלה למזרח התיכון, קריאת התמיכה של ימינו בעזה הדהדה מאפריקה ועד אירופה, מאמריקה הלטינית ועד מזרח אסיה. חשוב מכך, תנועות אלו נהנו מפופולריות נרחבת, ובניגוד לעבר, לא הוקמו לבקשת ממשלות או בהנחיית מגמות רשמיות. מציאות זו מצביעה על סוג של שינוי פוליטי במצפון העולמי; עולם שאינו מעדיף עוד שתיקה על פני האמת לנוכח רצח עם.

חומת המונופול של התקשורת המערבי קורסת
המשטר הציוני ביקש זה מכבר להציג תמונה מעוותת של המציאות של פלסטין וההתנגדות על ידי הסתמכות על התקשורת המערבית. עם זאת, אסטרטגיה זו נכשלה כישלון חרוץ במלחמה האחרונה בעזה. סיקור תקשורתי לא שלם, נרטיבים מוטים והצגת הציונים כקורבנות אינם משכנעים עוד את דעת הקהל העולמית. העיתון הציוני "ידיעות אחרונות", שציטט דיפלומטים של המשטר, הודה כי מצב התקשורת בישראל מעולם לא היה כה גרוע. המחאות הנרחבות נגד כלי תקשורת כמו ה-BBC הן עדות לשינוי מהותי באמון העולמי בכלי התקשורת המערביים.
חשיפת שקר הישועה המערבית והאו"ם
אחד ההיבטים החשובים ביותר של ההתפתחויות האחרונות הוא קריסת הרטוריקה המטעה של "הישועה המערבית" ומוסדות בינלאומיים. משחק ישן זה, שהצדיק התערבות צבאית תחת דגל הגנה על זכויות אדם, כבר לא עובד. העולם עד לתמיכה ללא תנאי של ממשלות המערב ברצח העם בעזה. תנועות כמו תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות (BDS) נגד ישראל, הפגנות בארצות הברית ובאירופה, ואפילו השקת קמפיינים אמנותיים וספורטיביים נגד המשטר הציוני, הן עדות לאובדן אמינותם של מוסדות שהתיימרו להיות מושיעים אך למעשה שותפים לפשע. התעוררות זו האיצה את היווצרותו של סדר עולמי חדש המבוסס על פלורליזם של התנגדות.
ממלחמת הרעב למלחמת התפיסה; ניצחון מעזה לטהרן
הציונים, שנותרו חסרי אונים מבחינה צבאית ודיפלומטית, ספגו תבוסה אסטרטגית בתחום התפיסה. התקשורת המערבית כשלה בעוותת תדמית ההתנגדות. להיפך, התנגדותם של אנשי עזה, הדיפלומטיה האפקטיבית שלה ותמיכתם של עמי העולם ביססו את הלגיטימיות של ההתנגדות העולמית. מההפגנות נגד ההתקפות הציוניות בעזה ועד לתמיכה בתגובת ההגנה של איראן במלחמת שנים עשר הימים האחרונה, הכל מדגים כי ההתנגדות, ולא המשא ומתן, הפכה לגורם המכריע ביחסים הבינלאומיים. כיום, ההתנגדות אינה עוד רק קובעת מדיניות אלא גם מעצבת דעת קהל - תופעה שהמערב נאלץ לקבל.