אמריקה: שותפה לתוקפנות ישראלית נגד איראן או מתווכת?

בתגובה להתקפות הציוניות על איראן, טען דונלד טראמפ כי לארצות הברית לא היה תפקיד בהתקפות אלו. עם זאת, סקירה של הצהרותיו הקודמות, במיוחד כאשר דיבר בגאווה על השתתפותו בפעולות, מגלה כי הצהרות אלו נובעות מעמדה של חולשה ודאגה לגבי תגובותיה של איראן. טראמפ עצמו דיבר על תום המועד האחרון של 60 הימים של איראן ותיאר את המשטר הציוני כמי שמוכן להתקפות רחבות יותר. לפיכך, הטענה על חוסר תפקיד סותרת בבירור את היסטוריית ההצהרות והפעולות של וושינגטון. העמדות הרשמיות של גורמים איראניים והראיות הקיימות מצביעות גם על כך שתמיכתה של ארצות הברית בתוקפנות הציונית באמצעות נשק, מודיעין ופעולות אינה ניתנת להכחשה.

כוחה של איראן ושינוי הטון בבית הלבן

לאור הדגמת יכולות ההרתעה של איראן על ידי מבצע "הבטחה אמיתית 3", אנו עדים לשינוי ניכר בטון של האמריקאים, ואף של בעלי בריתם האירופיים. למרות ניסיונותיהם להסתיר את תבוסתם והפסדיהם של הציונים באמצעות צנזורה תקשורתית אינטנסיבית, המציאות בשטח מצביעה על כך שלתקיפות אלו הייתה השפעה מרחיקת לכת על חישוביהם הפוליטיים והביטחוניים. שינוי הטון של טראמפ מעיד על בלבול אסטרטגי, חשש מתגובות איראניות מתמשכות ונסיגה טקטית כדי להרוויח זמן.
תימן, מראה של כישלונות גדולים
טראמפ מאיים על איראן בנקמה, בעוד שהניסיון המביש של ארצות הברית בתימן נותר כתם על הרקורד שלה. וושינגטון, שלא היססה לתמוך באופן מלא בערב הסעודית בתוקפנותה נגד תימן, נאלצה בסופו של דבר לקבל הפסקת אש המבוססת על תנאי אנצאר אללה. זאת למרות העובדה שיכולותיה הצבאיות של איראן עולות בהרבה על אלו של תימן, ובסיסים אמריקאים באזור נמצאים כעת בטווח של התקפות איראניות פוטנציאליות. יתר על כן, אספקת מערכות אמריקאיות מתקדמות למשטר הציוני לא הצליחה להגן עליו מפני כוח צבאי איראני. במקרה כזה, איומיו של טראמפ אינם אלא "התרברבות בגלות".

גישור כוזב להעצמת התוקפן
טראמפ טען בהצהרותיו כי הוא מסוגל לסיים את הסכסוך בין איראן לישות הציונית. עם זאת, טענה זו סותרת את התנהגותה העוינת של וושינגטון ואת ההיסטוריה הארוכה שלה של תמיכה בפשעים ציוניים. הניסיון של עזה, לבנון, אוקראינה והתוקפנות האחרונה נגד איראן מוכיח כי אמריקה אינה רק מתווכת ניטרלית, אלא גם צד למשבר ומבקשת להכשיר את התוקפנות. טענתו של טראמפ לבקש משא ומתן מגיעה בזמן שוושינגטון, בעיצומו של משא ומתן גרעיני, מחמשת את תל אביב כדי לפלוש ישירות לאיראן. בנסיבות כאלה, הדרך האמיתית להפיג את המתיחות היא להפסיק את תמיכתה של אמריקה בתוקפנות הציונית. אחרת, "חרטת הזאב" תהיה כפי שהייתה: הונאה, קונספירציה ומוות.