העם האיראני ייצא מהמלחמה הזאת מחוזק יותר.

רזאיי חשף כי איראן נכנסה למלחמה גלויה עם הישות הציונית, ודיבר על הממדים הנסתרים של התוכניות הרב-שכבתיות שתוכננו על ידי אמריקה והישות הציונית כדי לערער את היציבות באיראן.

רזאיי הסביר כי מאז תחילת המהפכה, איראן הייתה בעימות פוליטי עם הישות הכובשת, וכי היא אינה רואה במלחמה צבאית ישירה עימה אפשרות נבונה אלא אם כן מדינות האסלאמיות יתאחדו. הוא הדגיש כי האסטרטגיה של איראן תמיד הייתה לתמוך בעם הפלסטיני המדוכא.

הוא ציין כי נוכחותה של איראן בלבנון ובסוריה הייתה מוגבלת והגנתית, ואמר: "אפילו כשהיינו בפאתי חיפה, יכולנו להרוס לחלוטין את תל אביב וחיפה, אך לא נכנסנו למלחמה ישירה. עם זאת, במהלך השנה האחרונה, ישראל למעשה העלתה את רמת המעורבות ואילצה אותנו לנהל מלחמה."

בהתייחסו להתנקשות בדיפלומט איראני בקונסוליה האיראנית ולתגובתה של איראן באמצעות מבצע "הבטחה אמיתית", אמר: "הפעם, הם פתחו במלחמה, ועכשיו אנחנו בלב שדה הקרב."

הוא דיבר על שלבי התוכנית הישראלית, החל מהתנקשות במדעני גרעין ועד לפגיעה במתקנים רגישים כמו בית הזיקוק אסלויה, והדגיש כי התגובות האיראניות סיכלו את התוכנית וכי המלחמה נמשכת ותסתיים בתבוסה ודאית לישות הציונית.

הוא הוסיף כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אישר את התקיפה, מתוך אמונה שאיראן על סף קריסה וכי ישראל תוכל להכניע אותה במכה אחת. עם זאת, חוכמתה של ההנהגה האיראנית חשפה את כוונותיה. הוא הדגיש כי האויב לא מכוון רק לתוכנית הגרעין, אלא גם לכוח הטילים של איראן ולריבונות הלאומית שלה.

רזאיי הדגיש כי המטרה האמריקאית-ישראלית היא להחזיר את איראן למעמד של מדינה המוכנה לפשרה בין המעצמות. הוא אמר, "אבל היום, אנחנו אלה שמחזיקים ביוזמה, ולא נאפשר שאיראן תשמש שוב ככלי בסכסוכים של אחרים".

הוא התייחס למעמדה הגיאופוליטי של איראן כ"קצה החרב והאוצר", ואמר כי שליטה באיראן פירושה שליטה באנרגיה של האזור ועיצוב המערכות הפוליטיות הרצויות במזרח התיכון. הוא הדגיש כי באמצעות מלחמה זו, אמריקה מבקשת להציל את הדולר ולהגביל את השפעתה של סין במערב אסיה.

באשר לעתיד העימות, אמר רזאיי כי מלחמה זו היא גורלית, ואם איראן תעמוד על שלה, ביטחונה הלאומי יובטח לחמישים השנים הבאות, והזהיר כי נסיגה תביא משברים גדולים.

הוא הדגיש כי איראן עדיין פועלת באיפוק ולא ניצלה את מלוא הפוטנציאל שלה, אך במידת הצורך, היא תעבור לרמות גבוהות יותר. הוא ציין כי דעת הקהל המקומית והבינלאומית מוכנה לעמוד בקצב ההסלמה הזו, והזהיר כי כל צעד נוסף של האויב ייתקל בתגובות שעלולות לשנות את המשוואות האזוריות.

הוא פרסם אזהרה לבעלי בריתה של הישות הציונית, באומרו כי שלב זה של הסכסוך מייצג נקודת מפנה היסטורית בדרך ההתנגדות של העם האיראני, וכי הניצחון הסופי תלוי באחדות לאומית ובעמידה איתנה.

רזאיי חשף כי איראן השתמשה בטילים בעלי ראשי נפץ במשקל טון וחצי וברשותה ציוד כבד יותר. הוא איים לפגוע במטוסים המובילים תחמושת לישראל אם התמיכה הצבאית תימשך.

תוך הדגשתו כי איראן אינה מבקשת לפתוח במלחמות, הוא הדגיש כי איראן תהיה זו שתסיים אותן. הוא הוסיף, "אם אמריקה ואירופה לא יפסיקו את תמיכתן הישירה בישראל, המלחמה תתרחב. יש לנו טקטיקות שטרם נוצלו".

הוא ציין כי הכוחות המזוינים האיראניים הצליחו להפתיע את ישראל בפעולותיהם האחרונות, וכי גורמים אמריקאים עצמם הודו כי מעולם לא התמודדו עם מלחמה מסוג זה בשטחים הכבושים, בעוד שאיראן עדיין שומרת על חלק מיכולותיה.

הוא גם חשף את כניסתם של רחפני ריגול ותקיפה קטנים לאזורים מסוימים בטהרן, שהוברחו על ידי קבוצות אופוזיציה פנימיות כמו מוג'אהדין-ח'לק וכמה גורמים חמושים, שם הם הוצבו במקומות כמו יערות וגגות בתים.

בהתייחסו להתנקשות במפקדי משמרות המהפכה על ידי ישראל, אמר: "האויב עשה טעות צבאית גדולה. הם חשבו שהריגת כמה מפקדים תיצור ואקום במבנה הכוח, אך מחליפים מונו תוך שעות, ואף רמת הפעולות הועלתה".

הוא הצביע על מינוי דמויות כמו האלוף פקפור, תא"ל אמיר חטאמי ותא"ל מוסאווי כעדות ללכידות ולמוכנות של הכוחות המזוינים, והדגיש כי איראן הכשירה לפחות 10 שכבות של מפקדים, החל מוותיקי מלחמת איראן-עיראק ועד לאלו שנלחמו נגד דאעש.

רזאיי הודה על הלכידות הלאומית והאחדות של הפלגים השונים, והדגיש כי גם מתנגדי המשטר עומדים לצד המדינה בשלב זה, המהווה מחסום בלתי עביר כנגד שאיפות האויב.

הוא דיבר על ההקשר ההיסטורי של הסכסוכים באיראן, ואמר כי המדינה הייתה עדה למלחמה גדולה בערך כל 35 שנה במאה האחרונה, והוסיף: "כמו שיצאנו מהמלחמה הכפויה (1980–1988) בכבוד, נצא מהמלחמה הזו בעוצמה ונבנה ביטחון ארוך טווח עבור איראן".

בנוגע לממדים הכלכליים הפוטנציאליים של הניצחון, אמר: "סבלנו מאינפלציה וסנקציות, אך הניצחון במלחמה זו יכול לפתוח דלתות להשקעות ועושר עבור העם האיראני. זהו המשוכה האחרונה לפני הגעה לפסגת הכוח".

רזאיי סיכם את דבריו בהדגשת כי העם האיראני ייצא מהמלחמה הזו מחוזק יותר, בתנאי שיהיה חמוש באחדות, סבלנות וחוכמה. הוא הוסיף: "האויב הסתמך על פילוגים פנימיים, אך עם אחדותנו נקבור את האשליה הזו".

הוא הסביר כי האויב לא ציפה שאחדות לאומית תצמח כל כך מהר, אך העם האיראני הוכיח שוב שהוא מתעלה מעל שיוכים פוליטיים בכל הנוגע להגנה על המולדת והמהפכה.

הוא התייחס גם לתגובות העממיות בעקבות ההתקפות על מנהיגי צבא ומדעני גרעין, באומרו: "הם חשבו שאנשים יצאו לרחובות בדרישה לסיים את המלחמה, אך מה שהם ראו היה סולידריות לאומית ותמיכה בתגובה חזקה".

הוא סיכם באומרו כי אויבים, בראשות ארצות הברית וישראל, נאחזים בשולחן המשא ומתן מחשש לצאת בידיים ריקות מהעימות. הוא הוסיף, "כאשר אמריקה מדברת על משא ומתן ובמקביל מעניקה לישראל אישור לתקוף, פירוש הדבר שהיא נואשה מניצחון ישראלי".

רזאיי הדגיש כי ניהול המלחמה חייב להיות חכם ושקול, והזהיר מפני תגובות רגשיות או חפוזות. הוא אמר, "כיום, יש תיאום מלא בין הכוחות המזוינים, משרד החוץ, הממשלה והנשיא מסעוד פזשקיאן. הרמוניה זו מייצגת נכס לאומי המאפשר קבלת החלטות מעמדה של כוח ואחדות".

בניתוח עתיד האזור, הוא אמר, "אם איראן תנצח במלחמה הזו, יתרחשו שינויים גיאופוליטיים גדולים במערב אסיה. אמריקה וישראל יאבדו את עמדותיהן, וייווצר ציר אסלאמי חזק, בראשות איראן. אנו עשויים להיות עדים להופעתו של איחוד אסלאמי הכולל את טורקיה, ערב הסעודית ומצרים".

בסיום דבריו, הוא הדגיש כי הרפובליקה האסלאמית של איראן נותרה מחויבת לפתווה של המנהיג העליון האוסרת על ייצור נשק גרעיני, והוסיף, "לא נתקדם לפיתוח פצצת אטום, אך עלינו להישאר חזקים כדי שאף אחד לא יוכל לאיים עלינו".

בנוגע לעתידה של פלסטין, אמר, "תוכנית הרפובליקה האסלאמית היא להקים ממשלה דמוקרטית שבה כל תושבי השטחים הכבושים, מוסלמים, נוצרים ויהודים, ישתתפו בניסוח חוקתה. לאחר קריסת הישות הציונית, רוב הציונים יעזבו מרצונם, והאדמה תוחזר לבעליה ללא מלחמה."

רזאיי סיכם את דבריו בקריאה לעקוב אחר חדשות ממקורות רשמיים ולהימנע משמועות, באומרו, "אנו על סף טרנספורמציה משמעותית; בסבלנות, בחוכמה, באחדות ובהתנגדות, ניצור עתיד מזהיר לאיראן. ניצחון בקרב הזה יקר עשרות מונים מניצחון במלחמה כפויה."