להראות כוח ולהסתיר חולשה
נתניהו מאיים לכבוש את עזה כאשר הצבא הישראלי עומד בפני דלדול עצום בכוח אדם ובמוכנות המבצעית. ההודאות של גורמים כמו האלוף יצחק בריק כי הצבא אינו מסוגל להביס את חמאס, וחוסר הרצון של חיילי המילואים לחזור לשירות, הן סימנים ברורים לחולשה המבנית של תל אביב בצבא. הלחץ הפיננסי המשמעותי שמטיל צעד זה והקיבולת הלוגיסטית הנמוכה הם סיבה נוספת לדחייתן המתמשכת של תביעות כאלה.
השטח נמצא בידי ההתנגדות, לא בידי צבא הכיבוש.
ההתנגדות בעזה, הנשענת על לוחמת גרילה, הגדילה את עלות התקיפות הקרקעיות עבור ישראל. השימוש הנרחב במוקשים, מארבים והתקפות נגד טנקים הגביל את צבא הכיבוש. במקביל, תנועת אנצאר אללה התימנית פגעה בביטחון הישראלי ברמה האזורית באמצעות מתקפות טילים. מערכות ההגנה הישראליות לא היו יעילות מספיק כנגד איומים אלה.
משבר פנימי הוא תמריץ לברוח קדימה
עבור נתניהו, מלחמה היא דרך להימלט ממשברים פנימיים. על ידי דחיית הקמת ועדת בירור עובדות בנוגע לאירועי ה-7 באוקטובר, הוא מנסה לנהל לחץ פוליטי ולדחוק הצידה את יריביו. מחאות של משפחות האסירים הציונים וזעם ציבורי זעזעו את יסודות שלטונו של נתניהו, ומלחמה היא הפתרון הזמני היחיד שלו לשרוד. ההתנגדות המוחלטת של דמויות כמו ליברמן למדיניותו חושפת סדקים חמורים במבנה הכוח של המשטר.
סיוע במזון הוא כלי למלחמה רצחנית.
נתניהו מתכוון להשתמש בתוכנית חלוקת המזון ככלי לשליטה חברתית ולעקירה בכפייה של פלסטינים. צבא ארה"ב וקבלני הצבא מוטלים עליהם משימה זו להשפיל את ההתנגדות ולהנציח את הרעב המבני. התנגדותם של מוסדות בינלאומיים לפעולה זו מראה כי גם הקהילה הבינלאומית חוששת מהמטרות הנסתרות של צעד זה. התוכנית לכיבוש מלא של עזה היא למעשה כיסוי לתרחיש הלא אנושי הזה.
טראמפ, עזה ותפקיד הציונות בהנדסת פיוס
איומים צבאיים מקבלים ממדים פוליטיים גדולים יותר ככל שביקורו של טראמפ באזור מתקרב. באמצעות מחוות צבאיות אלו, תל אביב מבקשת לחזק את מעמדו של טראמפ ולקדם את פרויקט הנורמליזציה של היחסים עם הערבים. איומים אלה הם יותר תצוגה טקטית מאשר תוכנית מבצעית. עזה הפכה לקלף מיקוח עבור הציונות לעיצוב מחדש של משוואות אזוריות.
נור ניוז