האימאם מוסא א-סאדר הדגיש את האחדות מכיוון שהאיום הציוני לא רק מאיים על פלסטין, אלא גם משתרע על האנושות

יום השנה להיעדרותם של האימאם מוסא א-סאדר וחבריו השנה מגיע בעיצומן של ההתפתחויות בזירה הפלסטינית, הסיבה שבגינה בילה את חייו ונסע בעולם ונעדר איך לא, כפי שהוא הוא אוהב חופש, ירושלים הקדושה, וכל פלסטין, ותומך בעניינה, ואף מגן עליה בכל פורום ומצע, והוא אומר: "זו חובתי אם אמות למען ירושלים". באחריותי להגן על ארץ הקודש, גם אם אני לבנוני.
עלינו לעצור ביום השנה לחטיפתו ולהרהר בדמות האסלאמית הבולטת הזו, ששילבה ידע ועבודה, מחשבה ותנועה, והסברה וג'יהאד, ואשר מילאה את העולם במחשבה ורפורמה, והעסיקה אנשים כדי לצפות מחר בהיר. צעירים ומבוגרים אהבו אותו, ודתות, כתות ותנועות שחרור גלובליות כיבדו אותו ושאבו ממנו זעקת חופש להתעמת עם אי צדק ומדכאים.
אבן ג'בל אמל הגיע מפרס כשהוא נושא את הלפיד של חומייני כדי לגבש אותו כזעקה של דרום לבנון מול הישות הציונית המרושעת המוחלטת. ההדים שלה נשמעו עד מהרה בפלסטין ובעולם הערבי והאסלאמי וזה הפך למוטיבציה והשראה לעמים להתעמת עם עריצות, להשיג את חירותם ולשמור על כבודם ועל כבוד ארצות מולדתם.
באמצעות תנועותיו, דרישותיו ודיבוריו, הוא נטע את זרעי הגותו בנפשו של כל אדם ישר ומכובד כדי להצמיח דוקטרינה אלמותית וקבוצות התנגדות להתמודדות עם שאיפות המעצמות המתנשאות, וחיים משותפים בין אנשי העם. מולדת ועמי האזור, תוך שימת דגש על אחדות וסולידריות מכיוון שהאיום הציוני לא רק מאיים על פלסטין בלבד, אלא משתרע על האנושות כולה.
בדיוק כפי שאנו זוכרים תמיד את האמירות והנאומים של האימאם מוסא א-סאדר, היום אנו מדגישים כמה היבטים של הגות הנאורות שלו לגבי פלסטין וירושלים הקדושה, שם האימאם מוסא א-סאדר חשב שהדת והאמונה שלנו הן הבסיס לחשיבה שלנו. שוב תחייתנו, מצביעים על אמיתות האמונה ומדגישים שהקריאה לחזור לפלסטין אינה קריאה פוליטית, אלא קריאה לשוב לפלסטין. הסכם עם אלוהים, האומר: "החזרה לפלסטין היא התפילה שלנו האמונה ותחננו לשמה אנו סובלים את מה שאנו סובלים, ומתקרבים לאלוהים לשמה בכל הקשיים שאנו סובלים."

בהתאם לכך, האימאם אל-סאדר ראה שאל-קודס אל-שריף הוא הקשר של הסכסוך, והוא גדול יותר מהיותו עיירה או עיר במקום זאת, זוהי הכותרת של עתידו של האזור וגורלו, והדגיש: 
"ירושלים היא הקיבלה שלנו, מקום המפגש של הערכים שלנו, התגלמות האחדות שלנו, וזו הקדושה שלנו, המטרה שלנו, והג'יהאד של הפלסטינים, זה שלנו המאבק והאחריות שלנו".
הוא היה ברור ונחוש שכבודה של ירושלים מסרב להשתחרר אלא בידי מאמינים נכבדים, וההתפתחויות שאנו עדים לה כיום בזירה הפלסטינית הן כמו במת עבודה להולדת לא רק חופש ירושלים ופלסטין. 
אלא גם לידת האנושות, אז אנחנו כעמים חופשיים חייבים להיות נוכחים בשלב הזה, כל אחד לפי המומחיות שלו והאנרגיות שלו עד שהאומה שלנו תתעורר מתרדמתה העמוקה.
לכולנו יש אמונה ומלאי אמון במנהיגים ובמלומדים שלנו המאבק על פלסטין הוא ג'יהאד למען אלוהים וחובה אסלאמית הכרחית, והניצחון בזירת המאבק הזה מובטח היום שבו אנו מתפללים בקודש ירושלים תבוא ולא תאחר, כי תפילתנו בירושלים הקדושה היא הבטחה אלוקית.