"ד"ר מסעוד פזשכיאן, קרדיולוג, חבר פרלמנט ושר הבריאות לשעבר"; המשפט הקצר הזה היה כל מה שידעו כלי התקשורת המובילים בעולם על המועמד בו תמכו הרפורמיסטים במהלך התחרות. בניגוד למה שהם יודעים על סעיד ג'לילי, שבמשך שנים הוביל את המשא ומתן הגרעיני הכושל בראש מזכירות המועצה העליונה לביטחון לאומי.
לפני שנערך הסיבוב הראשון של הבחירות, התמקדו חוגים פוליטיים ותקשורתיים במעקב ובניתוח עמדותיהם וגישותיהם של סעיד ג'לילי ובמידה פחותה של מוחמד בקיר כליבאף, ובהתאם, לאחר ההכרזה על שמו של ד"ר מסעוד פזשכיאן. כראש ממשלה. כנשיא איראן הנבחר, היו הרבה סימני שאלה. מהי עמדתו של הנשיא האיראני החדש על ציר ההתנגדות? כיצד יתנהל המשא ומתן בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית והסרת הסנקציות בממשלה הארבע עשרה? האם נשיא חדש פירושו חברים ובני ברית חדשים? מה יקרה לקבצים ישנים ולשיחות לא שלמות? לבסוף, לאיזה כיוון תפנה איראן תחת שלטונו?
מנקודת מבטם של חלק מתומכיו, מסעוד פזשכיאן הוא מושיע שרוצה לשים קץ למשברים החברתיים והכלכליים על ידי תיקון גשרי התקשורת עם העולם, ומנקודת מבטם של תומכי יריביו במהלך מערכת הבחירות. תקופה, הוא היה אדם שבאמצעות הענקת פריבילגיות מיוחדות לאירופה ואמריקה, הוביל לסנקציות ולחצים כדי לצמצם את היחסים הבינלאומיים ועם מעט סובלנות, ניתן למצוא בקלות עקבות של שתי ההשקפות בתחום מדיניות החוץ ברפורמיסטית קודמת. ממשלות פונדמנטליסטיות; מאנטי-מערב לאנטי-מזרח; מהסתמכות על משא ומתן עם אמריקה ואירופה בממשלת חסן רוחאני ועד לפיתוח היחסים עם רוסיה וסין בממשלת שאהיד ראיסי ותמיכה בדרום הגלובלי בממשלת מחמוד אחמדינג'אד.
על סמך היסטוריה זו הונחו כל העת שתי אפשרויות על שולחנו של הרופא בתקופת הקמפיין, והוא התבקש להגדיר ולהבהיר את עמדותיו על סמךהן. מערב או מזרח? ידידות או איבה? פונדמנטליזם או רפורמיזם. תקשורת או בידוד? גשר או קיר? המצבים שלמרות הופעתם הכפולה הם בעלי אופי אחד בכותרת מדיניות "הבחירה האחת", ובתחום זה המערב והמזרח או האזור ומחוצה לו, הם חלקים סותרים שניתן להוכיח רק בהכחשה. האחר.
במהלך הבחירות, מדיצ'יאן הגן על אינטראקציה בונה עם העולם המבוססת על העקרונות הבסיסיים של "כבוד, חוכמה ותועלת", ובשבוע שעבר הוא נקט צעדים חשובים כדי להבהיר את נקודת המבט הדינמית של ממשלתו, שהראשון שבהם היה מכתב אל סייד חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה הלבנוני, בו הייתה תמיכתו ללא קשר לתוכנה, זהו אינדיקציה ברורה לסדר העדיפויות של הממשלה הארבע עשרה. נוהל זה חזר וחוזק במכתב שהופנה לאסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של תנועת ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית (חמאס).
הפעימה השלישית של פזשכיאן הייתה מכתב בערבית בעיתון חוצה אזורי אל-ערבי אל-ג'דיד, שבו בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ של איראן בממשלתו היה הרחבת שיתוף הפעולה עם שכנותיה. התזכיר השני שלו פורסם מיד באנגלית וב"טהראן טיימס", אבל הוא האיר אופקים אחרים; אופק שבו רק המשטר הציוני הודר מתקשורת ואינטראקציה.
בהתערבותו האחרונה חשף מסעוד פזשכיאן את המדיניות ה"אופורטוניסטית", שבאמצעות הגישה החד-אפשרית מחזירה את ה"איזון" ליחסים עם כל המדינות. יתרה מכך, העדיפות נשארת עבור השכנים והמדינות באזור, ורוסיה וסין הן חברות ובעלות ברית.
כפי שקבע הנשיא הנבחר בהודעתו לעולם החדש, באטלס מדיניות החוץ של הממשלה הארבע-עשרה, היחסים עם אירופה ואמריקה אינם מבוי סתום ואינו כביש מהיר; במקום זאת, מדובר בכביש תלול שיכול להיות חלק הרבה יותר ממה שהוא היום.
הן בהצהרה הדיפלומטית והן בדבריו על אירופה וארה"ב, פזשכיאן הגיב באופן מרומז לגישה שנקטה אירופה בשבועות האחרונים, שנעה בשני מסלולים: "שיעור ההצבעה בבחירות" ו"קבלת פנים קרה". הנשיא החדש" כדי לתת אשליה שאיראן צריכה לתקשר. לשחק עם היבשת הירוקה או אמריקה; אך פזשכיאן הראו כי למרות מודע לנתיבי התקשורת, הוא אינו קונה של "מדיניות המעורבות המוניטרית" האירופית, ומאמין ונאמן למדיניות של שיתוף פעולה רציני עם המזרח הגיאוגרפי (לא המזרח האידיאולוגי) ; מנקודת מבט זו, אנו יכולים להיות עדים להולדתו של נשיא עקרוני, רפורמיסטי בתחום מדיניות החוץ והאינטראקציה עם העולם, מחויב לעקרונות ומחויב לרפורמה.
נור ניוז