וושינגטון וכמה מבירות אירופה, העוקבות אחר בקשתה של טהראן לרסן כתגמול בערוצים שונים, צריכות לדעת שהאסטרטגיה המתעתעת הישנה והמשומשת הזו אינה יעילה עוד בהחלטותיה של טהראן.
מתיו מילר, דובר החיל הדיפלומטי של ארה"ב, בתיאור ההתייעצויות שערך שר החוץ של מדינה זו עם עמיתיו מטורקיה, ערב הסעודית, סין וממדינות אירופה, ציטט את אנתוני בלינקן ואמר: "יצירת מתח אינה ב. האינטרס של כל אחד, ומדינות חייבות לבקש מאיראן לא ליצור מתח". עמדתו של שר החוץ האמריקני לפיה "יצירת מתח אינה אינטרס של אף אחד" היא נכונה ושקרית!
כיום, יותר מ-6 חודשים לאחר תחילת פשעי המשטר הציוני ברצועת עזה, התברר לתושבי המערב עצמם ולתומכיה העיקריים של ישראל כי מקור המתיחות באזור הוא המשטר הישראלי. מה שמכונה הפשע ההומניטרי הגדול ביותר של המאה ה-21, רצח העם שביצע המשטר הישראלי בעזה, תרמו היטב התעמולה המערבית וכמה ממשלות אזוריות בטיהור המשטר הציוני. זה לא מקרי שקול דעת הקהל בלב אמריקה ואירופה נגד פשעי ישראל וביטויי האהדה לעם הפלסטיני מהדהד כבר חודשים, ולפי סקר של אוניברסיטת הרווארד, 51% מהצעירים האמריקאים רוצים להחליף ממשלה פלסטינית בממשלת ישראל הגוזלת.
באמתלה של "הגנה לגיטימית", המשטר הציוני לא נחסך מכל פשע ברצועת עזה מאז 7 באוקטובר בשנה שעברה. מאז תחילת המלחמה הודו האמריקאים כי טהראן לא הייתה מעורבת בהסתערות על אל-אקצא. גם גורמים רשמיים ברפובליקה האסלאמית של איראן הצהירו פעמים רבות כי אינם רוצים להרחיב את היקף המלחמה ועשו את כל מאמציהם להשיג הפסקת אש. לכן, הרפובליקה האסלאמית של איראן לא מילאה תפקיד ביצירת ושימור המתיחות בעזה במשך 7 חודשים.
ב-4 בינואר בשנה שעברה, כשאיראן לא התערבה במלחמת עזה, רצח הצבא הציוני את סייד ראדי מוסאווי, אחד היועצים הצבאיים האיראנים בדמשק. אבל טהראן לא הגיבה ישירות לפעולת הטרור הישראלית בהתאם למדיניות הבסיסית שלה, שהיא למנוע את התרחבות המלחמה ולהפחית את חוסר היציבות באזור. למעשה, טהראן גילתה איפוק, אך לעומת זאת, ארצות הברית ומדינות אירופה, שעדיין דורשות מטהרן לנהוג באיפוק ומודאגות מביטחון האזור, לא נקטו באמצעים יעילים נגד השרירותיות שלה. המשטר הישראלי. אם היו מודאגים מהעימות הישיר בין איראן לישראל ומהתרחבות המלחמה בכל אזור מערב אסיה ומהשלכותיה, הם היו צפויים להפעיל לחץ על ממשלת נתניהו התוקפנית ולהזכיר לה את החששות הללו.
עם זאת, הם לא הגיבו לחיסולים הפרובוקטיביים שביצעה ישראל נגד יועצי הרפובליקה האסלאמית של איראן במסגרת מה שהם מכנים "הפחתת המתיחות", ולא הצליחו לרסן את ממשלת נתניהו מפני הדרישה הבינלאומית להפסקת אש. בעזה. יצוין כי מבחינה פוליטית וצבאית, בארגונים בינלאומיים, הם ליוו את המשטר הישראלי בהמשך פשעיו. לכן, הגורם העיקרי למתיחות באזור הוא המשטר הישראלי שיוצר את המשבר בתמיכת ארצות הברית וכמה ממשלות אירופה.
כעת, כשמתקיים משא ומתן אינטנסיבי המתמקד בארה"ב על האיפוק כביכול של טהראן בתגובה למתקפה הישראלית על בניין המחלקה הקונסולרית בשגרירות איראן בדמשק, טוב יעשו דיפלומטים מערביים אם יבינו שהנחותיהם ארוכות השנים בנוגע לאזור הרפובליקה האסלאמית של איראן, שום תוכנית לא תעבוד. אם הרוע של המשטר הישראלי אמור להימשך, ובמקום זאת הרפובליקה האסלאמית של איראן נחשבת למקור למתיחות באזור ומתבקשת לנהוג באיפוק נגד פעולות הטרור הישראליות, ההתייעצויות הללו לא צפויות להיות פוריות. העלמת עין מעובדות אובייקטיביות ושטחיות פירושה תגמול על פזיזותו של המשטר הציוני, התעלמותו מהחוקים הבינלאומיים והמשך פשעי המשטר הזה. במקרה כזה, לחץ על טהרן לנהוג באיפוק לא רק שלא יביא תועלת לאזור ולעם הפלסטיני, וגם לא ירפא את הפצע בן עשרות השנים במזרח התיכון, אלא למעשה יעודד את ממשלת נתניהו, שיוצרת. המשבר, להסלים. מתח ואלימות. האיפוק האיראני, כפי שקרא שר החוץ האמריקני, הוא למעשה זריקת ביטחון עצמי וערובה למשטר הישראלי התוקפני להמשיך בפשעיו וכמובן להפיץ יותר חוסר יציבות באזור מערב אסיה.
ההחלטה על התגובה האיראנית לפעולת הטרור הישראלית בסוריה תתקבל על סמך האינטרסים והאינטרסים של הרפובליקה האסלאמית ובדרכים מיוחדות, וכפי שאמרה הנהגת המהפכה, התגובה המצערת תהיה ודאית. אך במסגרת העמדות העקרוניות והמוצהרות של פקידי הרפובליקה האסלאמית של איראן, תגובה זו, בניגוד לטענת האמריקנים, לא תהיה להסלים את המתיחות באזור, אלא תואמת את ההרתעה והאיומים. הגנה לגיטימית. רצונה של איראן הוא להעניש את ישראל ולחזק את כוח ההרתעה שלה כדי לא לחזור על מקרים כאלה, ולא להיכנס למלחמה ישירה נגד ישראל.
לא סביר שדיפלומטים מערביים יהיו מודעים לבקשתה של טהראן. אולם, בתמורה לדרישה לגיטימית זו, הם אפילו לא גינו את פעולת הטרור המוחלטת שביצע המשטר הציוני בסוריה בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם; לאור האיפוק שהפעילה טהראן במהלך חיסולו של השהיד סייד ראדי מוסאווי, היא לא נקטה בשום פעולה חיובית ויעילה שתועיל לטהרן ולאזור. לכן, הדרישה של טהראן לאיפוק ובמקביל שתיקה או אפילו תמיכה בישראל נופלת במסגרת ההנחות הישנות של דיפלומטים מערביים, מה שלא יביא לתוצאות.
הנושא החשוב הוא שאם אמריקה והאירופים מודאגים מהתגובה האיראנית ומהשלכותיה בהסלמת המתיחות, עליהם לדעת שבקשת האיפוק מטהרן היא לגיטימית ומקובלת, וזה מה שבצד המערבי מכנים למעשה ממשלת נתניהו העבריינית. . לדברי נציג האומות המאוחדות בענייני פלסטין, הכפפה לנשק וסנקציות פוליטיות. צעדים כאלה יכולים להיות איתותים ראשוניים הקוראים לטהרן לאמץ מדיניות של איפוק. הרפובליקה האסלאמית של איראן למדה, בהתבסס על נסיונותיה הקודמים בסחר דיפלומטי ומסחרי עם ממשלות מערביות, שעליה, בשלב הראשון, לאלץ את הצד השני למלא את התחייבויותיו ולאחר מכן לחשוף ולהכריז על מדיניותו ואסטרטגיה. משא ומתן מדיני בעשורים האחרונים הוכיח שאמריקה ואירופה לא סיפקו כל ערבויות מהימנות בפועל להתחייבויותיהן, ורק דורשות התחייבויות וערבויות מהצד השני. בסיפור החדש כמעט בטוח שלמערב לא תהיה שום פעולה או מחויבות מעשית בתמורה לבקשתה של טהראן לריסון, ואולי בקשת האיפוק היא לא יותר מקניית זמן לביטחון איראן. הישות הציונית והמשך פשעיה. וושינגטון וכמה מבירות אירופה, שעוקבות אחר בקשתה של טהראן לרסן כתגמול בערוצים שונים, צריכות לדעת שהאסטרטגיה הישנה והמשומשת הזו אינה יעילה עוד בהחלטותיה של טהראן.
נור ניוז