מאז ה-7 באוקטובר האחרון, כוחות הכיבוש הישראלי פתחו בתוקפנות הרסנית נגד רצועת עזה שהותירה עשרות אלפי הרוגים ופצועים, רובם ילדים ונשים, מה שחייב עמדה בינלאומית הדוחה את הנוהגים הישראליים, במקביל למשפט של " תל אביב" בפני בית הדין הבינלאומי בטענה של ביצוע רצח עם.
לאחרונה קבע בית המשפט כי על "ישראל" לנקוט בכל האמצעים הנדרשים והיעילים להבטחת כניסת סיוע מזון בסיסי לתושבי עזה ללא דיחוי, תוך שהוא מציין כי תושבי הרצועה מתמודדים עם החמרה בתנאי החיים, וכי הפך לרעב. מציאות בשל התנאים הלא אנושיים שבהם חיים הפלסטינים.
במקביל, ארה"ב אפשרה השבוע את העברת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם הדורשת הפסקת אש ושחרור מיידי וללא תנאי של כל בני הערובה. העמדה האמריקנית הגיעה לאחר חודשים של תמיכה ב"זכותה של ישראל להגן על עצמה", שכן וושינגטון השתמשה בכוח הווטו שלה ארבע פעמים מאז מבצע מבול אל-אקצא כדי למנוע מתן כל החלטה להפסיק את המלחמה.
כל השינויים המתרחשים בזירת המלחמה המשתוללת ברצועת עזה משמעותם בסופו של דבר דבר אחד, שהאויב הישראלי בצרות גדולות מבית ומחוץ.
מבחינה פנימית, ההתנגדות ממשיכה בפעילותה, וחיסול חמאס הפך לנושא בלתי אפשרי. כלפי חוץ, "ישראל" התקרבה לישות מנודה בינלאומית, לאחר שאיבדה את תמיכת רוב העולם, עד שההפסד הגיע למחנה בעלי הברית המסורתיים בבירות המערב.
העיתונות הבינלאומית כבר לא מהססת לחשוף את מצוקתה של ממשלת הכיבוש, ב-22 במרץ הופיע דגל ישראל על שער המגזין הבריטי "אקונומיסט", קרוע והוצמד למקל בארץ עקרה ומאובקת, כשהכותרת מעל התמונה. : "ישראל לבד".
שינוי זה באופי הטיפול התקשורתי המערבי באירועים הקשורים לסכסוך הערבי-ישראלי החריד את התקשורת העברית. הדבר ניכר מהמעקב אחר עיתונים כמו "ידיעות אחרונות", "מאקו" ו"ישראל היום", שכן הבמות העבריות השונות הסכימו כי "למרות העוצמה הצבאית שישראל מפגינה ברצועת עזה, היא הפכה להיות חלש מאוד, ונמצא בצומת דרכים גורלית".
מה שמחזק את התחושה הכללית של המבוי הסתום שהכיבוש חווה הוא ההכרה של המודיעין הישראלי ש"צבאם" לא יוכל, על פי הנתונים העדכניים, להשמיד את פלגי ההתנגדות הפלסטינית בתוך רצועת עזה, למרות חלוף 5. חודשים של לחימה אלימה, ולכן המטרות הישראליות העיקריות של המבצע הן הצבא עומד בפני כישלון כשגל התמיכה הבינלאומית פונה נגד "ישראל".
האויב...וההפסד הברור
החברה הישראלית עדיין לא התגברה על ההשפעות של ה-7 באוקטובר. אנשי צבא ישראלים בכירים השקיעו את משקלם במלחמה ברצועת עזה בחיפוש אחר נקמה, ובתקווה שזה יביא לכך שהדברים יחזרו לקדמותם לפני "המבול", אבל אף אחד מהחלומות הציוניים לא התגשם, וההפסד. הפך לכפול לאחר שעשרות חיילי כיבוש וקצינים נהרגו ונפצעו בפנים. מבנים בעזה היו ממולכדים, וכלי רכב ישראלים היו ממוקדים ממרחק אפס.
ניתן לעקוב אחר ההיבטים של האובדן הישראלי, בין אם בצד הצבאי או המדיני, באמצעות הנקודות הבאות:
א- בתחילת המלחמה הגבירה ישראל את הגיחות האוויריות שלה, ולאחר מכן הסלימה לקראת פלישה קרקעית, במטרה מוצהרת של "חיסול תנועת חמאס", אך המלחמה לא השיגה את מטרתה.
לכשל הזה יש השפעה גדולה בתוך "ישראל", והוא צפוי להוביל להרחבת הפער בין הישראלים לממשלתם, מה שעלול להוביל לשיעורי הגירה הפוכה גבוהים יותר לכיוון אירופה וצפון אמריקה, כתוצאה מה חוסר ביטחון, הרעה מתמשכת בתנאים הכלכליים ותחושת ה"אזרח הישראלי" של אי אפשר להגיע ליציבות אמיתית בחלק זה של העולם.
ב- במשך עשורים רבים זכתה "ישראל" לתמיכתן של מדינות רבות בעולם על ידי תביעת תפקיד הקורבן, ועל ידי סחיטת המצפון העולמי על ידי התמקדות בפשעים שבוצעו בהקשר של מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים הגרמנים.
היום התמונה התהפכה, ו"ישראל" הפכה לגינויה בכל בירות העולם, כולל בירות אירופה, מדובר באובדן גדול שנתניהו טרם חש בהשפעת פוליטיקאים קיצוניים שנוהגים היום. הישות הישראלית למקום מנוחתה האחרון.
ג- כל פרויקטי הנורמליזציה בין "ישראל" למדינות ערב שובשו, והכל חזר לאפס, והיום הפך לא נורמלי שקול כלשהו מופיע בבירה ערבית או אסלאמית שמגן על הקשר עם "תל אביב" או קוראים לפיוס איתו.
עם שיטפון אל-אקצא, ולאחר מכן הפשעים הישראלים שבאו בעקבותיו, הנושא הפלסטיני חזר לזוהר ברחוב הערבי, וכולם החלו להאמין בשני נושאים:
הראשון הוא עוצמת ההתנגדות הפלסטינית, שבריריותו של האויב הישראלי והיכולת לנצח, בתנאי שהרצון והיכולות הדרושים לכך יהיו זמינים, גם אם לכל הפחות.
שנית: הישות הישראלית אינה מקפידה על נורמות הומניטריות כלשהן, וכי על מנת להשיג את מטרותיה היא יכולה לחרוג מכל טאבו ולרמוס את כל הפיקוח המשפטי והאמנות הבינלאומיות.
איך נוכל להבין את העמדה האמריקאית?
תל אביב מבינה שהיא לא יכולה להמשיך בתוקפנותה נגד אדמות ערב אם וושינגטון לא תיתן לה אור ירוק, שכן ישראל משיגה 68% מנשקיה מארה"ב, כך עולה מנתונים של המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם לתקופה שבין 2013 ו-2022. בנוסף למימד הצבאי, הממשל האמריקני ממלא תפקיד של נותן חסות דיפלומטי לכיבוש, ומתעמת עם כל החלטה של האו"ם המגנה את "ישראל" או חוסמת את פרויקטי ההתרחבות שלה.
אף אחד לא יכול לתאר את התמורות האמריקאיות האחרונות כהפיכה נגד "ישראל". בסופו של דבר, וושינגטון לא הצביעה בעד החלטת מועצת הביטחון 2728. היא רק נמנעה מלהשתמש בכוח הווטו שלה, ומאוחר יותר הטיל ספק בכך שהיא "חובה, " כלומר, הממשל האמריקני ביקש לבטל את ההחלטה. הפסקת האש מבוססת על תוכנה, אך ישנן מספר נקודות שניתן להצביע עליהן כדי לקבוע את אופי העמדה האמריקאית כיום:
ראשית: ישנן הבחירות לנשיאות ארה"ב בקיץ הבא, וג'ו ביידן רוצה להגיע לנוסחה לרגיעה ברצועת עזה, במיוחד מכיוון שהוא מתמודד עם לחצים מצד מספר מתומכיו הדמוקרטיים הדוחים את פרויקט רצח העם שמבצעים כוחות הכיבוש .
מנגד, יש את דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב לשעבר והיריבה הרפובליקנית הנוכחית, שהצטרף לאחרונה לשורות הקוראים לסיים את המלחמה ו"להגשים את המשימה", אם כי מתוך "דאגה לתדמיתה של ישראל מול העולם. ”
שנית: ארה"ב חוששת מהפופולריות הגואה של רוסיה, סין ואיראן בעולם הערבי, שכן טהראן מספקת כל צורות של תמיכה בהתנגדות הפלסטינית, וציר ההתנגדות בכל זירותיה הוא שותף לפעולה מזוינת נגד אויב ציוני. באשר לבייג'ין ומוסקבה, בניגוד לוושינגטון, הם תמכו בכל החלטות האו"ם הקוראות להפסיק את התוקפנות הישראלית ברצועת עזה, והם לא השתמשו בוטו אלא מול פרויקטים אמריקאים שמטרתם לתמרן מילים כדי להשיג אינטרסים ישראלים.
מול הפחד האמריקני הזה, ממשל ביידן מבקש בכל דרך לשמור על "מראית עין של מערכת יחסים" עם העולם הערבי, באופן שיבטיח לו את שמירת האינטרסים שלו מחד, ואת היכולת להשפיע. כל התפתחויות המתרחשות באזור מצד שני.
שלישית: הממשל האמריקני מודע לאופי המצוקה שחווה "צבא" הכיבוש בתוך רצועת עזה. למרות הטענה כי הצליח לפרק את מבנה ההנהגה המרכזי של חמאס במרכז ובצפון רצועת עזה, ישנם כיסי התנגדות חשובים שעדיין פעילים. ישנם 4 גדודים המזוהים עם ההתנגדות מתוך 24 המקלט שלה ברפיח לא נפגע, וחלק ממתקני ייצור הנשק התת-קרקעי של חמאס עדיין שלמים, לפי אותם מקורות ישראלים.
כמו כן, עיתונים עבריים כמו ה"ג'רוזלם פוסט" החלו לאשר, תוך שהם מצטטים מקורות ב"צבא" הכיבוש, כי אין כל אינדיקציה ש"ישראל" מסוגלת לשחזר אסירים נוספים או לחסל עוד מנהיגי התנגדות, וכי חמאס יוכל לחזור בקלות לאזורים שבהם הצבא שלט בו בעבר.
לנוכח הסיבוכים הללו, ולאור ההסלמה של הדחייה הבינלאומית לשיטות ישראליות, שואפת וושינגטון להפיל את ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, מראש העץ ולמנוע ממנו להתאבד. אם ימשיך להקשיב לתכתיבי הימין הישראלי, המיוצג על ידי השרים בן גביר וסמוטריץ'.
רביעית: ממשל ביידן רוצה לדחוף את "ישראל" היום להגיע לנוסחה לפיה תשתנה צורת החיים ברצועת עזה, באופן שישיג בסופו של דבר מצור והגבלת ההתנגדות.
יחד עם זאת, כוחות הכיבוש לא יוכלו לנהל את העניינים בתוך רצועת עזה, ולכן ביידן וצוותו מתכננים לסדר את העניינים בעזה לאחר תום המלחמה. מדברים על השתלטות הרשות הפלסטינית על רצועת עזה, הצעה שנתניהו דוחה, והוא גם מתמודד עם אתגרים מבחינת לגיטימציה ויכולות, ויש עוד דיבורים על כוחות בינלאומיים רב לאומיים או כוחות שמירת שלום פלסטיניים כדי להשיג יציבות, ואחריהם רשות פלסטינית.
כמו כן, וושינגטון רוצה גישה ללב רצועת עזה דרך פורטל הסיוע והמנגנונים המשמשים לשיקום, שיקום תשתיות וצרכים אחרים.
כל האמור לעיל מעורר בוושינגטון לתכנן היטב כיצד לנהל את העניינים בתוך רצועת עזה באופן שיבטיח אינטרסים ישראליים ארוכי טווח להיפטר מסיעות ההתנגדות ולמנוע מהם להשתמש ברצועת עזה כבסיס לביצוע פעולות נגד האויב הציוני בעתיד.
נור ניוז