האם נתניהו יכול לצאת מנצח מהמלחמה הפלילית שהוא מנהל בימים אלה נגד רצועת עזה? אני חושב שהוא באמת מאמין בזה, ואפילו נראה בטוח שהמטרות שהוא הציב למלחמה הזו הן לא רק מציאותיות אלא גם ניתנות להשגה, מה שמסביר את ההתעקשות העיקשת שלו לדחות הפסקת אש לפני ש"צבאו" יוכל להחזיר את כל האסירים המוחזקים ב רצועת עזה, ולהרוס את המבנה הצבאי של תנועת חמאס, הפלת שלטונה ברצועה, והתקנת רשות חלופית המקבלת שיתוף פעולה ביטחוני עם הישות הציונית, ושמשימתה הראשונה תהיה להגן על ישות זו מפני כל "מחבל". " התקפות בעתיד.
למרות שנתניהו לא הצליח להשיג אף אחת מהמטרות הללו במשך יותר מחמישה חודשים, ו"צבא" הכיבוש ביצע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם, שהפכו את דעת הקהל העולמית ברחבי העולם נגדו, הוא עדיין מתעקש להמשיך במלחמה. לפיכך, נראה כי החיפוש הרציני אחר פתרון מקובל למשבר הנוכחי הפך להיות תלוי בעזיבת נתניהו עצמו, אפשרות שאינני שולל, ולכן יש לצפות ולהיערך להשלכות וההשלכות שהיא. עשוי לגרור.
רבים סבורים שהסיבה להתעקשותו של נתניהו להאריך את המלחמה נובעת מחששו שהפסקתה תוביל להתפוררות ולנפילה מיידית של ממשלתו, שמשמעותה היא סיום תפקידו הפוליטי ותחילת תביעות משפטיות נגדו. עלול להוביל לכליאתו. למרות תקפותה של נקודת מבט זו, אין בה, לדעתי, די כדי להסביר מה באמת קורה במוחו של נתניהו, והיא אינה משקפת את האופן שבו הוא תופס את עצמו או את תפקידו בהיסטוריה הציונית. נתניהו מאמין שהוא דמות מרכזית ויוצאת דופן בבניית הפרויקט הציוני ומאמין שהצליח להטביע את חותמו האישי על מהלך והתפתחותו של פרויקט זה.
אני לא חושב שאני מגזים אם אני אומר שהוא מאמין שההיסטוריה הפוליטית שלו קובעת אותו לאחד מ"מלכי בני ישראל". הוא חי בלב החיים הפוליטיים של הישות הציונית מאז בחירתו לראשות מפלגת הליכוד בשנת 1993, כלומר לפני למעלה משלושים שנה שבמהלכן זכה להקים ולהנהיג רבות מממשלות הישות, בהן הוא הצליח להיות ראש הממשלה שלה לתקופה של יותר משש עשרה שנים, כשהוא עלה על בן גוריון עצמו, מייסד "מדינת ישראל".
מכיוון שהוא קיבל על עצמו את הנהגת "המדינה" היהודית בשלב מרכזי בתולדותיה, שהחל מיד לאחר רצח יצחק רבין, ראש ממשלתה המשוכנע ביותר בפתרון שתי המדינות, נתניהו מאמין שהוא היוצר האמיתי של המדינה. "מדינת ישראל השלמה", במיוחד מאז שהצליח לבטל את פתרון שתי המדינות שהיה ועודנו, הוא דוחה אותו ורואה בו אסון גדול לישראל, שכן הצליח להביס את שמעון פרס בבחירות 1996 .
נכון שהוא הובס ע"י אהוד ברק בבחירות 1999, מה שהוביל לפרישתו מהחיים הפוליטיים, אך עד מהרה חזר אליה ומילא תפקידי שרים חשובים בממשלת שרון. לאחר מכן, חלפו שנים ספורות עד שהוא הפך שוב לראש ממשלה ב-2009 והצליח. הוא נשאר בתפקיד זה עד 2021, לפני שחזר אליו בפעם השלישית בסוף 2022, וכל אלו הם "הישגים" שאף פוליטיקאי אחר בהיסטוריה של הישות הציונית. הקדים אותו.
יצוין כאן כי לאורך כל שנות שלטונו המשיך נתניהו לפעול ולתמרן להשגת שתי מטרות עיקריות: חיסול הסוגיה הפלסטינית ושילוב "ישראל" באזור במקביל, והוא האמין, ועודנו מאמין. , שהוא היחיד שמסוגל להשיג את שניהם.
שבועיים בלבד לפני "מבול אל-אקצא", נתניהו עמד לקצור את הפירות של נורמליזציה של היחסים עם סעודיה, והוא היה משוכנע לחלוטין שהוא יוכל להשיג את המלכוד היקר הזה מבלי שיצטרך לעשות ויתורים מהותיים הקשורים סוגיה פלסטינית. אולם, "מבול אל-אקצא" הגיע וסחף את כל מה שדמיין בהישג יד.
היום, יותר מחמישה חודשים לאחר "המבול" הזה, נראה שנתניהו, בניגוד לכל תפיסותיו הקודמות, בדרך להפוך לראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות "ישראל". מעולם לא הועלב ה"צבא" הציוני, ואיתו כל שירותי הביטחון של הישות, כפי שעלבו ב-7 באוקטובר, ו"צבא" זה וכל שירותי הביטחון עמו מעולם לא נכשלו, כפי שנכשלו. במהלך חמשת החודשים האחרונים בהשגת כל אחד מהיעדים שהציבו. נתניהו הגדיר זאת.
הוא לא הצליח עד כה להרוס את המבנה הצבאי של תנועת חמאס, וגם לא לשחרר את האסירים הכלואים ברצועת עזה, אלא מצא עצמו נאלץ לנהל משא ומתן עקיף עם חמאס על מנת לשחרר חלק מהאסירים, באופן ברור. מסר שמשא ומתן עם חמאס הוא הדרך היחידה לשחרר אותם אסירים ובתנאים המקובלים על חמאס.
אם נוסיף לאמור לעיל שהנושא הפלסטיני לא היה חי ונוכח על סדר היום של כל הקהילה הבינלאומית כפי שהוא כיום, וכי ככל ש"צבא" הכיבוש הישראלי ימשיך להרוג אזרחים לא חמושים בעזה, כך הוא גדל. האכזריות נחשפת, וככל שהעולם כולו משתכנע שהפרויקט הציוני יכול רק שזהו פרויקט קולוניאלי, מתנחל, מתפשט וגזעני באופיו, כדי להראות לנו את מידת התסכול ממנו סובל נתניהו כיום, מה שמסביר. מצב ההכחשה שבו הוא חי, שמניע אותו להתעקש בעקשנות להמשיך במאבק עד הסוף.
נתניהו סבור ש"ישראל" טרם הובסה וכי חמאס אינו יכול להביס "צבא" שנמצא במקום גבוה ברשימת הצבאות החזקים בעולם, ולכן הוא מתעקש על פלישה קרקעית לרפיח, ללא קשר להיקף. של האבדות האזרחיות בקרב 2.3 מיליון האנשים הצטופפים בעיר. השטח הצר הזה של רצועת עזה, והוא אף מתעקש לקדם את הטענות שהמעצמות הבינלאומיות המתנגדות לפלישה זו אינן רוצות ש"ישראל" תנצח , וכי השגת יעדי המלחמה הפכה להיות תלויה בלחימה בקרב רפיח.
אבל המציאות מאשרת שהוא מרמה את עצמו, במיוחד כיוון שהוא מבין בוודאות ש"צבאו" לא שלט לחלוטין בצפון או במרכז עזה, ושכוחות ההתנגדות עדיין מסוגלים להתנגח איתו בכל האזורים ובכל חזיתות הלחימה. וסביר להניח שנתניהו ייאלץ להשלים עם הפסקת אש.או מאוחר יותר או מוקדם יותר.
לכן, אני מאמין שחמאס הצליח כשהציג לאחרונה הצעה שהייתה מאוד גמישה ויחד עם זאת שמרה על עקרונותיה ועל יעדיו האסטרטגיים הגבוהים ביותר.
חמאס הציע תהליך משא ומתן בן שלושה שלבים, כל אחד שיימשך שישה שבועות. נכון שהצעה זו אינה מחייבת הפסקת אש קבועה בשלב הראשון, אך היא כוללת מנגנונים המשיגים קשר אורגני בין שלושת השלבים, שאמור להסתיים בשחרור כל האסירים הכלואים ברצועת עזה בתמורה לשחרור. של כל העצורים הפלסטינים בבתי הכלא הישראליים, והוצאת הכוחות הישראליים מרצועת עזה.להתחיל לחלוטין בתהליך השיקום.
להערכתי, נתניהו נצור כעת, בין אם הוא מקבל את הנוסחה הזו שסביבה מתנהל כיום משא ומתן בקטאר, שמגבלת הזמן שלה אמורה להיות שבועיים לכל היותר, ובין אם דוחה אותה.
המשמעות של הסירוב היא שהוא אינו מודאג מגורלם של האסירים הישראלים ואינו מעוניין להחזירם לחיים, דבר שיגביר את עוצמת המתיחות בתוך הישות הציונית, דבר שעלול להביא לעזיבת חלק מהשרים. ופירוק הממשלה, ממנו מבקש נתניהו להימנע בכל מחיר.
המשמעות היא גם שפלישה קרקעית לרפיח הפכה לבלתי נמנעת, מה שעלול להוביל לאסון הומניטרי גדול בהרבה מזה שהתרחש בפועל, שבו נהרגו, נפצעו ונעדרים מתחת להריסות קרוב למאה ועשרים אלף פלסטינים. עד כה, גורם שיגבר... בידודה של ישראל עלול לחשוף אותה לסנקציות בינלאומיות.
מכיוון שהפלישה לרפיח לא בהכרח תוביל לכניעה או תבוסה של פלגי ההתנגדות הפלסטינית, אין ספק שכשלון "הצבא" הישראלי לפתור את הקרב ברפיח יגרום לנתניהו נזק בלתי הפיך, ויקשה על הממשלה לשמור על הלכידות שלה, וכך היא תתפורר לאחר שתיאלץ להודות בתבוסה.
אם יתברר כי "הצבא" הישראלי מתקדם בקרב רפיח, הדבר עלול לגרום נזק רב לחמאס, הדבר עלול להביא להצתת ציר ההתנגדות והעימות להפוך למלחמה אזורית רחבת היקף, אשר בלתי אפשרי עבור ממשל ביידן לקבל בשנה של בחירות קשות מאוד לנשיאות.
לעומת זאת, אם נתניהו יסכים לנוסחה שהציע חמאס, או לנוסחה קרובה לכך, המשמעות היא שהשקט ברצועת עזה יימשך יותר מארבעה חודשים, מה שיוביל לאינטראקציות אלימות בתוך הישות הציונית. מה שכנראה יסתיים בהתפרקות ונפילת הממשלה.
אני מסיק מהאמור לעיל שנתניהו עומד בפני דילמה בלתי נמנעת. ממשלתו נמצאת בסכנת נפילה, בין אם היא תקבל את הנוסחה שהציע חמאס ובין אם תדחה אותה, ולכן סביר להניח שב"ישראל" יתקיימו בחירות מוקדמות לכל המאוחר בחצי השנה הקרובה, שיסתיימו בהכרח עם נתניהו. היעלמות מהזירה הפוליטית.
אין ספק שזה יהיה הישג גדול בפני עצמו, לזכותו של חמאס, אך יחד עם זאת הוא עשוי להיות כרוך בסיכונים חדשים שיש לצפות ולהיערך אליהם.
נור ניוז