עם כניסת מלחמת ישראל בעזה לחודש השישי שלה, ועם התפשטות תמונות ההרס והרעב ברצועה, החלו לצאת קולות ערבים שאמרו כי חמאס ביצע מעשה בעל השלכות בלתי מחושבות, וכי הוא הוביל לאובדן של עזה ואובדן המטרה הפלסטינית וכי חמאס נתן ל"ישראל" את ההזדמנות ליהנות מכך. המלחמה תחסל לחלוטין את רצועת עזה, תכבוש אותה מחדש ותחסל את מה שנותר מהעניין הפלסטיני.
למרות העלות הגבוהה במגזר, הן מבחינה אנושית והן מבחינה חומרית, הערכת רווחים והפסדים במלחמה א-סימטרית אינה מחושבת בצורה פשטנית זו, ולא ניתן להעריך את תוצאות מלחמות אלו באותו אופן כמו מלחמות מסורתיות המתרחשות בין צבאות סדירים. מוערכים, שכן תוצאותיהם נמדדות לפי מספר החיילים ההרוגים ושטח השטח הכבוש. .
זאת בנוסף להערכת הרווחים וההפסדים בטווח הקצר בעזה אינם יכולים לבטל את ההפסד האסטרטגי שישראל חשופה אליו, שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן ושר ההגנה האמריקני לויד אוסטין ממשיכים להזהיר מפניו, שהזהיר את ישראל מפני החלפת טקטיקה. ניצחון. תבוסה אסטרטגית.
אולי אחת הדוגמאות לתבוסה האסטרטגית הישראלית היא השינוי בדעת הקהל העולמית ובתדמיתה של "ישראל" בעולם, שהיה קשור למעשי הרג, הרעבה והשמדה בעזה, במיוחד עם ההחלטה הראשונית של בית הדין הבינלאומי. של הצדק, שמצאה "הגיונית" לטענתה של דרום אפריקה נגד "ישראל" כי היא מבצעת "רצח עם" בעזה, וכי הפלסטינים זקוקים להגנה, וכי "ישראל" חייבת לעמוד בהתחייבויותיה ב"אמנה בדבר מניעת רצח עם", יצא ב-1951 ונחתם על ידי "ישראל".
אם כמה ערבים ותומכי "ישראל" בעולם מאמינים שהיא לא מודאגת ואינה דואגת לתדמיתה הבינלאומית, נוכל להצביע על התקדים של התמודדותה עם החלטת העצרת הכללית של האו"ם מס' 3379, שהתקבלה ב-10 בנובמבר. , 1975, שקבע כי "ציונות היא סוג של צורות של גזענות ואפליה גזעית", אשר אומצה על ידי האסיפה הכללית ברוב של 72 קולות בעד, 35 נגד ו-32 נמנעים, וחשיבותה של החלטה זו. הגיע לאחר שהעצרת הכללית של האומות המאוחדות אישרה את האמנה הבינלאומית לביטול כל צורות האפליה הגזעית ב-21 בדצמבר 1965. שנכנסה לתוקף ב-4 בינואר 1969.
"ישראל" לא יכלה לעכל את ההחלטה הלא מחייבת הזו בעצרת הכללית של האו"ם, והיא תמיד פעלה לערער את המוניטין של האו"ם והעצרת הכללית, שקיבלו מספר החלטות שגינו את "ישראל" ותמכו בפלסטינים. זאת, עד שהגיעה ב-1991, שם קבעה "ישראל" כי החלטה מס' 3379 תבוטל, בטרם תקבל את השתתפותה בתהליך השלום עם הפלסטינים ותלך בנתיב "אוסלו".
בהתבסס על לחץ אמריקאי והצורך בעולם להתקדם בנתיב תהליך השלום בין הפלסטינים לישראלים, ומאז השינוי בסדר העולמי ושינוי המצב הגיאופוליטי בעולם פתחו צוהר של תקווה להישגים. דרך לשלום במזרח התיכון, בוטלה ההחלטה הנ"ל בהתאם להחלטה 46/86 שהתקבלה. ב-16 בדצמבר 1991, ברוב של 111 קולות נגד 25, עם 13 נמנעים.
"ישראל" ביקשה להוציא החלטה מנוגדת להחלטה 3379, והיה ברור במונחים של "הכרה בכך שציונות אינה סוג של גזענות", והיא ניסתה כל אמצעי להגיע לנוסחה ברורה בתחום זה. למרות זאת, היא קיבלה בחוסר רצון את הטקסט הקצר שהטילה ארה"ב (ששלטה באו"ם לאחר פירוק ברית המועצות), שכלל משפט אחד: "[האסיפה הכללית] מחליטה לבטל את המגבלה הכלולה בהחלטתה. 3379 מיום 10 בנובמבר." נובמבר 1975."
למרות שההחלטה החדשה לא הזכירה את הציונות, ולא הכילה הצהרה מפורשת שציונות אינה סוג של גזענות, "ישראל" ראתה בכך ניצחון ותוצאה של מערכה ארוכה של יחסי ציבור ולחץ דיפלומטי שהופעלו על ידי מדינות המערב. ארה"ב ו"ישראל" על מנת להטיל וטו על ההחלטה. החלטה קודמת.
על בסיס זה, ולמרות שהקרב הצבאי המתמשך בעזה לא הסתיים, ולמרות המחיר האנושי הגבוה לפלסטינים, ניתן לומר שהפסדים אסטרטגיים נגרמו - וייגרמו - ל"ישראל" לאחר מלחמה זו.
אובדן המוניטין והתדמית שישראל פעלה זה מכבר להקים כ"מדינה דמוקרטית וקורבן" במזרח התיכון אינו פרט בדרכה של ישראל באזור ובעולם, והתיק שהובא בפני בית הדין הבינלאומי. (ללא קשר לסיומו שנים מאוחר יותר) זה לא עניין. איזה "ישראל" יכולה להתגבר, והקולות היהודיים בעולם, שמסרבים להשתמש ב"שואה" כדי להצדיק את רצח העם בעזה... כולם אבדות שכבר מומשו בנוסף לעלויות הפוליטיות, הכלכליות והצבאיות שתגרור מלחמה זו, כמו גם לפילוגים בתוך "ישראל".
נור ניוז