שתי צעדות לאחר חילופי האסירים בין חמאס לישות הציונית משכו את תשומת לב המצלמות והתקשורת הבינלאומית; הראשון היה מחאה והתכנסות לילית ביום השני להפסקת האש בתל אביב, שבמהלכן הביעו המתנחלים את זעמם וחוסר שביעות רצונם ממדיניותו של בנימין נתניהו מראש ממשלת המשטר הציוני שלא לשבש את התהליך. לשחרר את האסירים הישראלים.
הכינוס השני נערך גם באזורים ליד רמאללה בגדה המערבית. אלפי פלסטינים נשאו את דגל המדינה, בנוסף לדגלים המעוטרים בסמל "חמאס", והמתינו לשחרור האסירים שהיו כלואים בבתי הכלא של המשטר הציוני במשך חודשים ושנים.
המשטר הישראלי עשה מאמצים רבים לפזר את שתי ההתכנסויות בדרך זו או אחרת; הראשון נעשה בהבטחות וקריאות חוזרות ונשנות, והשני נעשה בהסתה לטרור וזריקת גז מדמיע, אך הדמעות שזלגו מעיני הפלסטינים הטביעו את חיוךיהם וההתלהבות המנצחים. בניגוד לאווירת החרדה והכעס ששלטה בפגישה הראשונית.
יש פתגם מפורסם: כשמלחמות מסתיימות, אף אחד לא זוכר למה הן התחילו; אלגוריה במשמעותה המקורית מתייחסת לאירועים המוסיפים, ולעתים מעוותים לחלוטין או מאפילים לחלוטין, על המטרה העיקרית במהלך קרב.
כפי שניכר, המשטר הציוני עשה מאמצים רבים לגלם אידיאל זה באמצעות הרג רוחני של נשים וילדים פלסטיניים מדוכאים; מכיוון שנוואז הצהיר שהמטרה העיקרית של הסכסוכים החדשים בעזה היא השמדה מוחלטת של חמאס ולא השמדת עזה, וכעת, חמישים יום לאחר תחילת הסכסוך הצבאי החדש, הוא הסכים להפסקת אש, בתמורה לכך. עליו לפתוח את דלתות בתי הכלא הישנים ולשחרר שלושה פלסטינים על כל אסיר א' שבידי חמאס.
זאת בעוד הצבא הציוני רמז בימים הראשונים, כאשר תכנן לצאת לתקיפה קרקעית על עזה, כי באמצעות זיהוי ומעקב אחר רשת המנהרות התת-קרקעיות השייכות לתנועת חמאס, יגיע למקום בו שוהים האסירים. התקיים, תוך הבטחה ש"חופש"...זה היה ולא היה. חילופי"!
המשוואה שחילופי הדברים הבהירו הייתה ברורה מאוד; לא רק שחמאס והתשתית הצבאית של קבוצה משוחררת זו הושמדו, אלא שהמשטר הציוני לא הצליח להגיע ולו להישג קטן על ידי גרימת נזק ותמרון מסיבי לחמאס, ובסופו של דבר הוא נאלץ להיכנע לכוח לא פרופורציונלי. לְהַחלִיף.
המכה האחרונה הייתה שחרור אסירים ישראלים בצפון עזה. בעוד המשטר הציוני טען לכבוש את צפון עזה ולהפגין את שליטתו, הוא אפילו לא סירב לתקוף ולצרור את בית החולים לילדים, אלא מסר את אסיריו באותו מקום שלטענתו כבש! בדרך זו, לאחר חודש וחצי של הפצצות מתמשכות על רצועת עזה, חריגה מכל הגבולות ההומניטאריים והמוסריים, והצגה של המנהרות שהתקשורת הציונית הכריזה מאוחר יותר כמזויפת, חזרו כל כללי המלחמה הכתובים והבלתי כתובים. רצועת עזה. אֶפֶס.
ב-7 באוקטובר, כאשר תנועת חמאס ביצעה את מבצע "הסתערות אל-אקצא" והביסה את הדומיננטיות המודיעינית והצבאית של המשטר הציוני, היא חשפה והוכיחה את צביעות כוחו לכאורה של משטר זה לנגד עיני העולם. השדה אומר כי טירת החול של ישראל נהרסה בסערת הרצון הנחוש של העם, והפלסטיני העמיד והאמיץ יושמד בקלות.
נור ניוז