כמה מעגלי תקשורת אמריקאים, כולל ה"ניו יורק טיימס", הודיעו ביום חמישי האחרון כי איראן ואמריקה הגיעו להסכמה לשחרור מספר איראנים הכלואים על ידי ארצות הברית, בתמורה לכך שאיראן תשחרר את המורשעים באזרחות איראנית-אמריקאית כפולה.
זה אושר גם בידיעה זו, שאושרה על ידי הרשויות האיראניות והאמריקניות בכלל, שחרור 6 מיליארד דולר ממקורות איראנים שהוקפאו בדרום קוריאה, שנאסרו באופן בלתי חוקי במשך שנים, והעברתם לקטאר כדי להחזירם ל איראן.
מאז תחילת פרסום חדשות זה, ניסו כלי התקשורת והפקידים האמריקאים להציג את עצמם כגיבורי על בתחום העבודה ההומניטרית על ידי הטלת האשמות שווא נגד איראן לפיהן מורשעיה הנאשמים בריגול הם בני ערובה, והדגשת שחרור נכסי מטבע חוץ של איראן שנחסמה באופן בלתי חוקי בדרום קוריאה, באופן שגורם לאיראן להיראות כאילו היא סוחטת את האמריקנים.
זאת למרות שהרפובליקה האסלאמית של איראן החלה במשא ומתן עקיף עם אמריקה לשחרור אסירים משני הצדדים לפני חודשים על בסיס עיקרון הומניטרי, אך וושינגטון דחקה שוב ושוב את המשא ומתן בהתנהגות פוליטית ואופורטוניסטית. ברור מאוד ששחרור משאבי המט"ח האיראני בדרום קוריאה, שהופרע על ידי הצעדים החד צדדיים והבלתי חוקיים של ארצות הברית, הוא דוגמה לזכאות ולא לסחיטה.
זה לא סוד שהמפלגה שתמיד פוגעת בזכויותיהן של מדינות אחרות כדי לאלץ אותן לקבל את דרישותיהן הבלתי חוקיות היא אמריקה, לא איראן.
מאז אמש, בניסיון להפוך את תהליך שחרור האסירים משני הצדדים, הצד האמריקני מנסה לקחת בחשבון את הכישלון של המדינה הזו בסחיטה ולהשתמש בנושא זה ככלי להפעיל לחץ על איראן ולהתפלפל על כך שהיא הישג הומניטרי.
ההאשמות הללו והפגנות זכויות האדם לכאורה על חילופי השבויים אומצו על ידי הרשויות בארה"ב, בעוד שמבט על התהליך בן השנתיים של המקרה הנ"ל חושף עובדות נוספות:
ראשית: איראן תמיד הדגישה את הגישה ההומנית במקרים של אזרחי מדינות אחרות באיראן וכן אזרחים איראנים במדינות אחרות. ניתן לזהות את המקרה האחרון גם במסגרת מדיניות זו, אך בני המערב מבקשים להמעיט בחשיבותה של עובדה זו.
שנית: מסמכים וראיות מראים שסוגיית חילופי השבויים בין איראן לאמריקה נמשכת כבר שנתיים באופן תדיר.
מאז תחילתו של מסלול זה הודיעה טהראן כי נושא זה מופרד מהמשא ומתן על הסכם הגרעין ואישרה כי הליך זה מתבצע רק במסגרת הומניטרית וזכויות אדם. מנגד, בקיץ של שנה שעברה כשהאמריקאים הסירו את הסנקציות באמצעות פעולה פוליטית מתחת לשולחן המשא ומתן, לפתע ובניגוד לטענותיהם הראשוניות שהנושאים הפוליטיים נפרדים מסוגיית חילופי השבויים, הם שיבשו את ההסכם שהושג. דבר שקירב את הצדדים להחייאת ההסכם. וזה היה מסיבה אחת בלבד, שהיא המאמץ של וושינגטון להתמקד באירועי הסתיו האחרון באיראן, כלומר ניסיון ללבות את המצב ברפובליקה האסלאמית של איראן. בשיא הקונספירציה האחרונה, הם אמרו במפורש ועם כל יהירות שאין משא ומתן עם איראן, ושהבית הלבן מתמקד רק בנושאים הפנימיים של איראן!
בחורף אשתקד אמר שר החוץ חוסיין אמיר עבדולהיאן בראיון ל"NPR" כי "מתנהל משא ומתן לחילופי שבויים עם צדדים שלישיים המסייעים בהעברת מסרים", אך במקביל טענו האמריקאים כי יש אין משא ומתן על השולחן. השנה קיבלה טהראן גם מו"מ עקיף עם הצד האמריקני וקיבלה בברכה את התיווך של קטאר ועומאן. המדינות המתווכות תמיד הדגישו את הגישה האינטראקטיבית של איראן ושיבחו את האופי ההומניטרי שלה והודו כי טהראן מפרידה את נושא חילופי השבויים מהמשא ומתן של איראן. הסכם גרעין.
ניתן להסיק מעובדות אלו כי אין ספק שהמשא ומתן האמור, בניגוד לתעמולה המערבית, היה ארוך מאוד בשל הגישה הפוליטית האמריקאית והניסיון של וושינגטון לערב נושאים שאינם קשורים למשא ומתן.
וכעת יש לראות בהסכם שהושג על חילופי שבויים סימן חיובי לשינוי בהתנהגותה של אמריקה במצב זה.
נור ניוז