"כאשר ענבי זעם היו ב-1996, או יישוב הציונים ב-1993, בהתחלה ידו (הישראלית) הייתה גבוהה יותר והנסיבות שלנו היו יותר קשות, אבל היום המצב שונה, והם לגמרי סמכו עליי שהמצב שונה. מה שנדרש הוא רק שנהיה סבלניים, שנעמוד איתן, ושנתעמת ושנתאחד. כמו שתמיד הבטחתי לך ניצחון, אני מבטיח לך שוב ניצחון.
זה היה קטע מנאומו הראשון של מזכ"ל חיזבאללה, סייד חסן נסראללה, בארבעה עשר ביולי 2006, לאחר תחילתה של התוקפנות הישראלית נגד לבנון.
בשיחה הראשונה, שבה פנה סייד נסראללה את הודעותיו לעם הלבנוני, למוג'אהדין של ההתנגדות האסלאמית בלבנון (חיזבאללה), ולאויב הציוני, הוא התייחס בבירור לקריטיות המלחמה, שהחלה ב זמן, ואשר יבסס שלב חדש לחלוטין בהיסטוריה של המאבק עם האויב, שהשפעותיו יהיו נוכחות עם נוכחות העתיד של ההתנגדות באזור כולו.
כאן, ניסיון לדבר פוליטית על הזוהר הרב שהאיר את האזור באמצעות הניצחון ביולי 2006, וכיצד הניצחון החזק והמהדהד של ההתנגדות במלחמה הקשה ביותר הוביל לתחילתה של דרך בונה ומבטיחה, ההישג. של הישגים כתוצאה מהמלחמה, ומימוש התפשטות גורמי ההתנגדות הנכנסים ליצירת משוואות פוליטיות והתייצבותן אזורית.
יולי 2006... ההיסטוריה של תקופת ההתנגדות
השלב שלאחר כובד משקלו של העשור של שנות התשעים הלך והתגבש, עשור בו בולט הד החתימה על "הסכם אוסלו", וגל ההתנשפות הערבי הרשמי מאחורי תעתוע ה"שלום" עם האויב. , והתמדה בהפניית הביקורת על ההתנגדות והתועלת שלה, לחנוך את ניצחון הבמה עוברת, והד ההתנגדות ממלא את האוזניים.
ניצחון ההתנגדות במלחמה, בה נלחמה בכישרון רב מראשיתה, בא להוכיח את אופציית העימות ואת היתכנות ההתנגדות כמספר בלתי שביר במשוואות בלבנון ובאזור.
גם הניצחון ביולי תרם - בקידוש מעוררתו ובצבירת ההישגים שנבנו בקריאה מעמיקה הקשורה אליו - בהשקה רשמית מהדהדת של זמן הניצחונות שההתנגדות רצתה, והיא הגיעה במהירות לאחר ההישג הגדול. שהחל במאה הנוכחית, וכאן אנו מתכוונים לשחרור דרום לבנון, במאי מאי 2000; האירוע הוא שהוכיח שההתנגדות מסוגלת, מסוגלת וחייבים להקשיב לה.
דרום לבנון שוחררה מהכיבוש הישראלי בשנת 2000, בסצנה של נסיגה ישראלית כאוטית ומשפילה מהצבא, שרק אתמול התגאה בכך שהוא "בלתי מובס". רק ארבעה חודשים לאחר מכן החלה אינתיפאדת אל-אקצא בכבושים. השטחים הפלסטיניים, או מה שהיה ידוע בשם האינתיפאדה השנייה, שהכיבוש הישראלי כשל. במצור עליה - כמו גם בלימתה - והיא ממשיכה להסלים ששולטת בזירה, עד שהצטיירה תמונה פלסטינית בהירה חדשה יותר, דרך הנסיגה הישראלית. מרצועת עזה ב-2005, לאחר התעצמות אבדותיה מול פעולות ההתנגדות והתמדתה שם.
עד יולי 2006 נכנס עם משקל מה שדחף אותו לכיבוש, שהוא משקל ברמות שונות בישות, באופן רשמי ועממי, להשיג את אירוע הפצצה: "ישראל" הובסה.
הניצחון נקרא בעיקר מבחינה פוליטית, כאשר נזכרים בשבירה הישירה והמכרעת מרצון ההגמוניה האמריקאית שהוכרזה במטרת המלחמה, והקריאה למתן תמיכה אמריקאית מוחלטת לכיבוש. הפקידה הראשונה של הדיפלומטיה האמריקנית באותה תקופה, קונדוליזה רייס, חשפה בחוצפה אימפריאלית רגילה את מציאות הסכסוך, בכך ש"מה שאנחנו רואים כאן, כשהיא מתדרדרת, הוא ייסורי הלידה של מזרח תיכון חדש. מה שלא נעשה , עלינו להיות בטוחים שאנו מתקדמים ודוחפים טרנד מזרח תיכוני חדש, לא חזרה לישנה".
מלחמת אמריקה ו"ישראל" נכשלה, והיא הפכה לתבוסה מרה עבור המוסדות השונים של הישות הכובשת, ואיתה נשבר פרויקט האימפריאליזם החדש למזרח התיכון, וההתנגדות ביססה את עצמה כגורם פוליטי וגדול השחקן הביטחוני בלבנון ובאזור, ויצא לדרך למלא תפקיד אזורי, שמחפש היום כמה ניסיונות להבין אותו ולהתייחס אליו מבחינה אקדמית, עד לחשיבותו.
במקום זאת, ההתנגדות הגיעה לשלב בו מתקיימים דיבורים ודיון רציניים על תרחישים שיובילו לתוצאות הרות אסון להנהגת ישות הכיבוש, למוסדותיה, לחזית הפנימית שלה ולתדמית צבאה, כאשר יוכלו לוחמי חיזבאללה. לשלוט בהתנחלויות ובכינוסים של הכיבוש בצפון הכבושים פלשתינה וזו הדיבור על כך שהוא נמצא במגמת עלייה לאחרונה בחוגי ישראל.
מלחמה שהשלכותיה הצטברו הפכה לציר התנגדות
מלחמה היא כלי של פוליטיקה, היא לא תופעה עצמאית, אלא הרחבה של פוליטיקה באמצעים אחרים.
כך תיאר הגנרל והיסטוריון המלחמה הפרוסי, קרל פון קלאוזביץ (1780-1831), את המלחמה בספרו המפורסם: על המלחמה. זה הספר שנחשב חיוני בלימודי צבא גלובליים.
הפוליטיקה קשורה קשר הדוק למלחמה, היא שולטת בה, ואז המלחמה מופעלת פוליטית לאחר הניצחון, וזה מה שמלחמת יולי ותוצאותיה הצליחו בתוצאה המבצעית, ובאמצעות התמדה לבנות על ההישג שהתרחש, ב. להבהיר אותו היטב, ולהתייחס אליו כמודל מציאות באזורנו ואופי הסכסוך בו.
המלחמה לא הסתיימה וההתנגדות רשמה את ניצחונה הגדול, עד שהחלה תנועה פעילה ורחבה, ייעודה לבנות ולחזק את יכולת ההתנגדות, פנימית בלבנון, על ידי שיקום יכולות ופיתוח כוח, ומחוצה לה, על ידי השגת הכרח. נכפת על ידי המציאות החדשה, המעמיקה את היחסים חוצי הגבולות עם שחקני ההתנגדות באזור, ובניית גשרים של תיאום ועבודה להנצחת ההישגים.
איתנותה של ההתנגדות הלבנונית התגבשה בבחירתה לאחר השגת הניצחון ובעקבותיו, עד לשיקול שהכיבוש עדיין כובש שטחי אדמות לבנון הן בחוות שבעא והן בעיירה ע'ג'ר, וכי הוא ממשיכה לנסות לשלוט בכל המשאבים והיכולות באזור, מה שמחייב אותה להקדיש היערכות וציוד ופיתוח כוח אש ויכולות והתנסויות שונות, ולכן היה צורך להרחיב את ההתנגדות.
נרשם כי הניצחון ביולי שידר לתודעה הערבית והאסלאמית קפיצה קוונטית בכיוון של חשיבה על ניצחון שלאחר מכן על "ישראל", והפיץ נשימה גדולה באזור, מתוך אמונה ביכולת לתקוף את הכיבוש בצורה ברורה יותר, צורה חזקה ונועזת יותר, ולבסס אימרה אחת במקום אחרת: "ישראל הזו" חלשה יותר מקוי עכביש, אלטרנטיבה מ"הצבא הבלתי מנוצח".
ההשפעות הבולטות ביותר הושגו ישירות בפלסטין: מודל ההתנגדות הלבנונית הוא מקור להערצה וגאווה רבה, ומחר חובה להעביר את פרטי השגתו להתנגדות הפלסטינית, כדי להאיץ את התמיכה והפיתוח. מאמצים והעברת מומחיות ויכולות לספק לזרועות הצבאיות של ההתנגדות, בעיקר ברצועת עזה, להשתתף בתנועה ותיאום רחב יותר. באופן רחב יותר, הם חולקים את המטרה העיקרית והקדושה: חיסול "ישראל" מבית היוצר קִיוּם.
מיולי ועד "סייף אל-קודס" ועד משוואת המלחמה האזורית
17 שנים חלפו מאז יולי 2006, כמעט שני עשורים, שבמהלכם נכנסה ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה לכמה עימותים צבאיים משפיעים ומכריעים, שקריאתם אינה נפרדת מקריאה של התיאום הבלתי מופרע בין פלגי ההתנגדות בפלסטין. חיזבאללה; זה התחיל בעימות הראשון, "קרב הפורקן" (דצמבר 2008 - ינואר 2009), שעבר בקרבות "אבני סיג'יל" ב-2012, "אל-אסף אל-מקול" ב-2014, ו"סייף" המכריע. אל-קודס" בשנת 2021.
משקיפים ומומחים מאשרים כי התפתחות ביצועי ההתנגדות ברמותיה השונות, בין אם מבחינת חוזק, יכולות, שימוש בטקטיקות צבאיות, הפעלת עוצמת האש או מבחינת שליטה וסידור עבודת שטח, בנוסף להתקדמות משמעותית. עבודת המודיעין והביטחון, קשורה קשר הדוק לאחת החשובות ביותר שעליהן עבדו לאחר הניצחון ביולי, שהוא הצורך להעביר את המומחיות והניסיון של חיזבאללה להתנגדות הפלסטינית כדי להשיג את המטרה האסטרטגית של להקיף את ישות הכיבוש עם התנגדות. נוכחות המסוגלת לעימות וניצחון.
כמו כן, התיאום המתואם בין מרכיבי ההתנגדות, המבוסס על הצורך לאשר את ההישג של יולי, ביסס מאוחר יותר את הופעתו של ציר ההתנגדות, ולאחר מכן את צמיחתו, התרחבותו והתבססותו באינטראקציות של הסכסוך הפוליטי, במיוחד עם מה שהושג בתמורות האסטרטגיות שבאו לידי ביטוי בקרב "סייף אל-קודס" במאי 2021. .
אנו מסיקים כי ייצוב משוואות, קביעת כללים למעורבות עם האויב הישראלי והקמת מאזן הרתעה - בנוסף לשמירתו - הם המטרות החשובות ביותר שבאמצעותן אנו מודדים את מידת ההישגים וההתפתחות שהושגו כהתנגדות השואפת להתעמת ולכבוש את הכיבוש, מה שמוביל לגירוש שלו ולהסרת נוכחות החירום שלו.
"ציר ההתנגדות" או "ברית קודס" הצליחו לבסס משוואות ולשקף את תיאום והבנתו למציאות מעשית, ולהיות מוצק וקוהרנטי יותר, על ידי היזכרות בקרבות וניצחונותיו, וצבירת הישגים, על מנת לשמר. אוֹתָם.
ב-25 במאי 2021, ובנאום במלאת עשרים ואחת ליום ההתנגדות והשחרור, השיק סייד נסראללה את המשוואה שיש להגיע אליה, אותה אישר כשאמר כי "הפרה של ירושלים פירושה מלחמה אזורית", והסביר. כי "כשהישראלי יבין שהוא עומד מול המשוואה הזו הוא יידע שכל צעד יביא לפטירת הווייתו".
על מנת לאשר את רמת המעבר המתקדם בשיח ההתנגדות הנחקר ורמתו, אנו מזכירים שיחה שנשא אלוף גדודי אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד אלדייף, בפני הכיבוש הישראלי, ב-29 ביולי 2014, במהלך קרב "הסערה האכולה", שם אמר: "מה שהמטוסים, הארטילריה וסירות התותחים (הישראליות) לא הצליחו להשיגו, והכוחות המובסים בשטח לא ישיגו. זה, שבזכות האל הכול יכול, הפך לטרף עבור הרובים והמארבים של המוג'אהדין", הדגיש, באותה הצהרה, כי האויב "הכניס את צבאו המובס לדילמה של מה שנקרא המבצע הקרקעי".
הוא גם משתתף בתוקף בנאומו של סייד נסראללה במאי 2019, לפיו "הדיוויזיות והחטיבות הישראליות, שיחשבו להיכנס לדרום לבנון, יושמדו וירוצו מול מסכי הטלוויזיה הבינלאומיים".
לסיכום, נזכיר שכשהכיבוש החל בתוקפנותו ביולי 2006, הוא הודיע שהוא עומד להביס ולהשמיד את חיזבאללה, היום אנו שומעים בבירור שהוא מודיע באמצעות פקידיו כי "חיזבאללה ירתיע אותנו".
נור ניוז