לאחרונה, מלבד החדשות והניתוחים שפורסמו במערב בנוגע להחייאת היחסים בין טהראן לריאד, שאלה מרכזית זו עלתה בראשם של מומחים ותיאורטיקנים רבים בתחום הבינלאומי, האם המנטליות וההנחות האסטרטגיות של אזורי השחקנים נגד איראן השתנו ומה תפקידם האם לשינוי הזה יש נתונים ריאליים בעיצוב עתיד האזור?
לפי העיתון הסעודי אשארק אל-אווסט, מוחמד בן סלמאן מאמין כעת בגלוי שאי אפשר לפתור את הסכסוך עם איראן באמצעות עימות צבאי ישיר עם איראן.
בן סלמאן אומר שלדעתו, כאשר גם ישראל וגם אמריקה מאיימות על איראן בפעולה צבאית, הן למעשה מאבדות את אמינותן.
מאמר עבור "אשרק אל-אווסט" מאת "באדר אל-חליף" הזכיר את הסיבות של בן סלמאן להסכם האחרון בין ערב הסעודית לאיראן.
במאמר זה נאמר: "הנסיך בן סלמאן מאמין שעם מדינה כמו איראן שיש לה היסטוריה ותרבות ארוכות, אי אפשר לפתור סכסוכים איתה באמצעות עימות צבאי ישיר. הוא משוכנע שפתרון כזה מתרפק על פזיזות ומחלוקות, ויש אין צד מנצח במלחמה כזו".
בקריאת מה שדווח בעיתון "אל-שרק אל-אווסט", בהתייחס לעמדותיו האחרונות של בן סלמאן, ישנן נקודות חשובות שיש לקחת בחשבון:
ראשית: תחיית היחסים בין טהראן לריאד נובעת יותר מכל מההתנגשות בין ההנחות המנטליות והאסטרטגיות של השלטונות הסעודיים לגבי אופייה ויכולתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן בממדים הפנימיים והאזוריים.
שנית: לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, הבית הלבן ניסה, באמצעות תכנון אסטרטגיות הרתעה ושליליות תוך עימות מוחלט עם הרשות והעם, לעודד את איראן לחזק את רשת ה"תומכים המזוהים" שלה באזור.
שלישית: גם מנקודת מבט ריאלית, למערב לא תהיה ברירה אלא לקבל את כוחה של איראן ולמצוא דרכים לקיים אינטראקציה יעילה עם טהראן.
כיום אפילו השותפות האזוריות של וושינגטון הכירו בהשלכות על האינטרסים הלאומיים שלהן של קבלת האסטרטגיות המסוכנות של הבית הלבן במערב אסיה והעלויות המופרזות שלהן.
ליתר דיוק, דבריו של בן סלמאן הם תוצר של הכחשת הנחות ואסטרטגיות אמריקאיות באזור.
לכן, תחיית היחסים בין טהראן לריאד היא נקודת תורפה בניתוח ובקריאה של אמריקה של הכוח האזורי והבינלאומי של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
נור ניוז