איראן וסעודיה, לאחר שנתיים של משא ומתן ושיחות בהנחיית עיראק ועומאן, בסוף מרץ האחרון ולאחר מספר ימים של פגישות ודיונים בין פקידי מוסדות הביטחון הלאומי של שתי המדינות בבייג'ינג, עם פרסום הצהרה על ההסכם בין טהראן לריאד, הודיעה לנרמל את יחסיהם. בהמשך לתהליך זה, גם משרדי החוץ של שתי המדינות סיימו את התוכנית לשלוח משלחות מומחים לפתוח מחדש את השגרירויות והנציגויות של שתי המדינות בחודש אפריל הקרוב, תוך פגישה ודיון ביישום ההסכמים בין שתי המדינות.
ללא ספק, ההסכם בין איראן לסעודיה לפתיחת יחסים דו-צדדיים, שהושעו במשך יותר משבע שנים, היה אחד האירועים הפוליטיים החשובים ביותר עם הד אזורי ובינלאומי רם בשנה שעברה, שפורסם על ידי מומחים מקומיים וזרים. למרות שרבות מנקודות המבט שהוצגו התמקדו באופי ובתוצאות של ההחלטה החדשה של איראן וסעודיה, כמו גם בתפקידה של סין בתקרית זו ובהשפעות הכלכליות, הפוליטיות והביטחוניות שיכולות להיות לתנאים החדשים. הממדים האזוריים והבינלאומיים, אך חלקם גם הם העריכו את הנושא באופן פוליטי לחלוטין ועזבו את מעגל הניתוח המומחה וההוגן.
בעוד שהמדיניות האזורית הפעילה של איראן הייתה אחד הגורמים העיקריים להיווצרות ההסכם האחרון, כמה מומחים וכלי תקשורת זרים ומקומיים ניסו לגרום לאירוע זה להיראות כנגרם על ידי איראן. נסיגה וקבלה כפויה של העקרונות הרצויים על ידי הצדדים האחרים להסכם. בהצדקת טענותיהם, ציטטה קבוצה זו של כלי תקשורת ואנשים את התנאים הפנימיים של איראן במהלך אירועי הסתיו, כמו גם את היחסים המתוחים עם כמה מדינות אירופיות והחרפת הסנקציות והלחץ האמריקניים כבסיס להסכמת איראן לדרישותיה של סעודיה.
סין ולקחה על עצמה את מדיניות החוץ של המדינה. גישה מומחים לכאורה זו בניתוח שורשי היווצרותו של הסכם איראן-סעודיה, בעוד שהעובדות שניתן להעריך מראות תוצאות אחרות. למרות שהציפייה היא ששתי המדינות איראן וסעודיה, כמשקלות בלתי ניתנות להכחשה בעולם האסלאמי ובאזור מערב אסיה, תוך אינטראקציה, מאמצים משותפים ואימוץ גישות בונות, הם תמיד בדרך לשימור וחיזוק היכולות האזוריות האנדוגניות ולהפריע להשפעה חסרת הביטחון של מדינות זרות. לנקוט בצעדים, אבל המציאות היא שמסיבות שונות, מטרה כזו לא הושגה עד כה ומשקל התחרות בין שתי המדינות היה כבד משיתוף הפעולה.
ההתפתחויות של עשר השנים האחרונות בתחום פיתוח הכוחות החוץ-אזוריים במפרץ הפרסי, כמו גם האירועים המדיניים, הביטחוניים והצבאיים בעיראק, סוריה, לבנון, תימן ובמידה מסוימת אפגניסטן, היו תחומי המחלוקת החשובים ביותר וכמובן התחרות בין שתי המדינות בשנים האחרונות, שיש להם גם השפעות ישירות. על מקרים אחרים כמו אופ"ק, משא ומתן על גרעין וכו'. המצב הנוכחי של המקרים המוזכרים אינו נובע רק מכישלון איראן במימוש מדיניותה ובהשגת יעדיה, המתמקדים בעיקר בהתמודדות עם השפעתם ותפקידם של הזרים באזור, בהשמדת הטרור התקפירי, בתמיכה במבנים פוליטיים עצמאיים.
הגנה על זכותן של אומות להגדרה עצמית, ואין אינדיקציה לכך שזו הייתה שלילת שליטה, אלא בגלל התאימות של גישות אלו לרצון האומות, מימוש האסטרטגיות הנתמכות על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן הוא במצב הטוב ביותר במהלך שלושת העשורים האחרונים. התנאים המדיניים והביטחוניים של עיראק וסוריה לאחר השמדת הטרור התכפירי, המשך הפסקת האש והתקדמות תהליך השלום עם התפקיד המרכזי של אנסארולה בתימן, נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן, ותשומת לב רבה יותר של בעלות הברית המסורתיות של ארצות הברית באזור להמשיך באסטרטגיה של מבט מזרחה, ביטוי המתאים למדיניות שבה תמכה הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנים האחרונות.
בינתיים, הגדלת התפקיד הפוליטי והכלכלי של סין ביחסים דו-צדדיים ורב-צדדיים עם מדינות המפרץ הפרסי, בסיוע והשתתפות רצינית של סעודיה, אם כי לא ניתן לפרש זאת כגישותיה המוחלטות של ריאד לשיתוף פעולה אסטרטגי עם המערב ובעיקר. ארצות הברית, אבל זה בהחלט פרופורציונלי. עם המדיניות העקרונית של איראן בתחום ההכרח לצמצם את ההשפעה האמריקאית באזור. הרפובליקה האסלאמית של איראן תמיד הדגישה את הצורך בהתכנסות של מדינות מערב אסיה ושיתוף פעולה עם מעצמות המזרח נגד השליטה במערב.
הצד של שיתוף פעולה מאוזן ומאוזן התבסס על האינטרסים של צדדי שיתוף הפעולה, בוודאי תוך צמצום תחומי ההתערבות של מעצמות זרות במערב אסיה, הוא יוביל לפריחה של יכולות כלכליות, מסחריות, מדעיות וטכנולוגיות ייחודיות במדינה. אזור. יש לקבל שעידן החד-צדדיות המערבית והחד-צדדיות האמריקאית בהתפתחויות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות הסתיים וההתעקשות של כמה אנשים ומפלגות פוליטיות בפנים ובחוץ לא לראות שינויים מהותיים במבנה המערכת הבינלאומית, שהיא תוצאה של מעבר מגיאומטריה חד-קוטבית למערכת רב-צדדית עם הקואורדינטות שונות לחלוטין, זה לא ישנה את המציאות האזורית והבינלאומית המתפתחת במהירות.
נור ניוז