שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן נשא נאום בכנס הבינלאומי "המשפט הבינלאומי תחת מתקפה, תוקפנות והגנה", בו מתח ביקורת על מדיניות ארצות הברית לכפות הגמוניה ושליטה על העולם תחת הסיסמה "שלום באמצעות כוח". הוא הדגיש כי עד מהרה התברר כי עיקרון זה הוא בסך הכל כיסוי למסגרת חדשה של אמצעי כפייה; מסגרת שהובילה לשליטה גלויה ולשימוש בוטה בכוח צבאי, וכי ארצות הברית הפכה את דוקטרינת השלום להגמוניה המבוססת על כוח.

להלן הטקסט המלא של נאומו של שר החוץ:

בשם האל, הרחום ביותר, הרחום ביותר

הוגים ומומחים נכבדים,
גבירותי ורבותי,

אני מברך את כולכם לטהרן ולמרכז ללימודים פוליטיים ובינלאומיים של משרד החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן. אני שמח מאוד על ההזדמנות היום להשתתף ולהחליף דעות בכנס זה, העוסק בנושא חשוב ביותר: "המשפט הבינלאומי תחת מתקפה".

אורחים נכבדים,

במלאת 80 שנה להקמת האומות המאוחדות, בתקופה בה דבקות בעקרונות המשפט הבינלאומי כערכים אוניברסליים ושימור הישגי הקהילה הבינלאומית בתחום זה היו צפויים יותר מתמיד, אנו מצטערים על כך שחזנו במתקפה מקיפה על עקרונות אלה מצד כוחות המבקשים לשנות את הסדר הקיים.

כיום, אנו ניצבים בפני מציאות שלא ניתן עוד להתעלם ממנה או לסבול אותה: המשפט הבינלאומי נמצא תחת מתקפה ישירה. העולם מתמודד עם אתגרים עמוקים, מסלולים מדאיגים ותזוזות אסטרטגיות חסרות תקדים בכל הרמות.

יסודות המשפט הבינלאומי היו נתונים להתקפות חסרות תקדים מצד מעצמות אשר, מתוקף תביעתן המתמדת להגן על הסדר הבינלאומי שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, היו צפויות להיות שומרי הסדר הבינלאומי, ולא הורסיו. אפילו המסגרת הנורמטיבית שהוקמה לאחר ייסוד האומות המאוחדות שובשה קשות, עד כדי כך ש"מלחמה ואלימות" הפכו לנורמה, ו"שלום ודו-קיום" היוצא מן הכלל, וכוח צבאי הפך לכלי עיקרי במדיניות חוץ עבור מדינות מסוימות.

המצב הנוכחי הוא תוצר של מדיניות המערערת את החוק הבינלאומי, אותה נוקטות ארצות הברית וחלק מבנות בריתה תחת דגל "סדר מבוסס-כללים" ולא "סדר מבוסס-חוק".

"סדר מבוסס-כללים" זה הפך, במציאות, לא יותר ממערכת של פרשנויות והצדקות מוטות המבוססות על אינטרסים מערביים מיידיים, ושימש ככלי להגמוניה אמריקאית ומערבית.

למרבה הצער, האזהרות החוזרות ונשנות מצד דמויות בינלאומיות בולטות ומדינות רבות, במיוחד מהדרום הגלובלי, הקוראות לחזרה לחוק הבינלאומי המבוסס על אוניברסליות, שוויון ודחיית כוח ואפליה, נפלו על אוזניים ערלות. כיום, כמעט ולא מדברים אפילו על "סדר מבוסס-כללים", אלא ניסיונות ברורים מצד ארצות הברית וחלק מבנות בריתה להקים "סדר מבוסס-כוח".

חוקרים וחוקרים נכבדים,

נשיא ארצות הברית הגיע לבית הלבן תחת דגל "שלום באמצעות כוח". לא עבר זמן רב עד שהתברר כי עיקרון זה היה בסך הכל כיסוי לאסטרטגיה חדשה המבוססת על "הגמוניה באמצעות כוח" - כוח ברוטלי, נטול כל אילוץ.

מה שפקידים אמריקאים מצהירים היום, ללא עמימות או קישוט, משאיר מעט מקום לפרשנות. הנשיא האמריקאי קובע חד משמעית כי ארצות הברית אינה מעוניינת עוד לדבוק בשיקולים פוליטיים ובחוק הבינלאומי, אלא רק רוצה "לנצח". זהו מניפסט ההגמוניה האמריקאית וחזרה דה-פקטו לחוק הג'ונגל.

במניפסט זה, מזכיר ההגנה הופך ל"מזכיר מלחמה", ניסויים גרעיניים חוזרים לתוקף, ונשיא הטוען שהוא נשיא שלום מבצע התקפות בכל מקום שירצו ללא הצדקה, מורה על פינוי ערים, דורש כניעה ללא תנאי, וקורע את כל ההתחייבויות הבינלאומיות, אפילו אלו של קודמיו.

השימוש הבוטה והבלתי פוסק הזה בכוח, המתקפה המתמשכת הזו על יסודות המשפט הבינלאומי - אם לא "חוק הג'ונגל", אז מה כן? ברור, מסלול זה אינו יכול ואסור שיימשך.

נתונים סטטיסטיים אחרונים מצביעים על כך שההוצאות הצבאיות העולמיות מתקרבות לשלושה טריליון דולר, הרמה הגבוהה ביותר מזה עשרות שנים. בשנת 2024 לבדה, יותר מ-7% מהתקציבים הלאומיים הוקצו להוצאות צבאיות, ונתון זה צפוי להגיע ל-10% בשנת 2025. זה כולל את כל אזורי העולם ומסמן רק עוד מלחמה, אלימות ומתח. הסיבה ברורה: בג'ונגל שיצרה ארצות הברית, אין שלטון חוק, ומי שרוצה להגן על עצמו חייב להיות חזק.

כתוצאה ממיליטריזם מוגזם זה, אנו עדים כיום לפירוק גיאופוליטי נרחב, הסלמה בתחרות בין המעצמות הגדולות, הרחבת תוכניות טילים ויכולות גרעיניות התקפיות, התחמשותן של טכנולוגיות שלום - כולל תקשורת - התפרצות סכסוכים חוצי גבולות בין מעצמות אזוריות, כאוס רב-שכבתי במערכות הבינלאומיות והאזוריות, ירידה ברמות שיתוף הפעולה הכלכלי, התרבותי והצבאי, וחשוב מכל, דחיקה לשוליים של הדיפלומטיה.

כולם ראו שכאשר ישראל תקפה את איראן ביוני בהוראת נשיא ארה"ב, הפצצות הראשונות שהוטלו כוונו לשולחן המשא ומתן בין איראן לארצות הברית. לאחר חמישה סבבי שיחות, נקבע סבב שישי, אך המלחמה בת 12 הימים שיבשה את תהליך המשא ומתן.

אורחים נכבדים,

מערב אסיה, כאחד האזורים המקושרים ביותר בעולם, היא הקורבן העיקרי של מציאות טרגית זו. היא הייתה - במיוחד בשנתיים האחרונות - השתקפות מושלמת של נתיבים מסוכנים אלה המערערים את השלום ואת המשפט הבינלאומי.

אין זה סוד כיצד הישות הציונית - זרוע ושלוחה של ארצות הברית - מפרה את העקרונות הבסיסיים ביותר של המשפט הבינלאומי כדי להשיג את שאיפותיה הגיאופוליטיות הקיצוניות. ישות זו, המסתמכת על תמיכתה הבלתי מוגבלת של וושינגטון וכמה מדינות אירופאיות, הנשק שסופק על ידי נאט"ו והמערב, והחסינות המוחלטת מעונש שהם העניקו לה בפורומים בינלאומיים, ביצעה את הפשעים הנוראיים ביותר נגד האנושות: רצח, רצח עם וטיהור אתני, וממשיכה לעשות זאת ללא הפוגה.

במהלך השנתיים האחרונות, ישות זו תקפה שבע מדינות, כבשה שטחים חדשים בלבנון ובסוריה, ומדברת ללא בושה על שרטוט מחדש של מפת האזור ויצירת "ישראל הגדולה". התברר שאף מדינה במערב אסיה אינה בטוחה מההגמוניה הצבאית הציונית.

גבירותיי ורבותיי,

תחת מסווה של אשליות גיאופוליטיות אלה, ובגיבוי מלא של ארצות הברית - כפי שהודה לאחרונה נשיאה - הישות הציונית פתחה בתוקפנותה נגד שטח איראן בליל ה-13 ביוני, יומיים בלבד לפני סבב המשא ומתן השישי על נושא הגרעין במוסקט.

תוקפנות זו, שכללה תקיפה של מתקני גרעין שלווים והתנקשות במנהיגים בבתיהם, היוותה הפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי ומגילת האו"ם, ומתקפה על משטר אי-ההפצה.

במלאת 80 שנה להירושימה ונגסקי, ארצות הברית, באמצעות התקפות אלה, ביצעה פשע נוסף בכך שתקפה מתקני גרעין שלווים תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והדגימה שוב שהיא האיום הגדול ביותר על שלום העולם.

הרפובליקה האסלאמית של איראן, במימוש זכותה הלגיטימית להגנה עצמית, לא רק התמודדה עם התוקפנות אלא גם הנחיתה מכות כואבות על האויב, והוכיחה כי העם האיראני - למרות אהבתו לשלום - עומד איתן בצומת דרכים של מלחמה ולא יאפשר לתוקפן להימלט.

כולם היו עדים כיצד הרטוריקה של "כניעה ללא תנאי" הפכה תוך תשעה ימים בלבד ל"הפסקת אש ללא תנאי". אשליות רבות לגבי איראן, הן לגבי עמה והן לגבי משטרה, התנפצו.

התנהלותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן - חברה מייסדת של האומות המאוחדות - תמיד הייתה עקבית עם המשפט הבינלאומי. תוכנית הגרעין של איראן מבוססת על זכויות מבוססות המעוגנות בסעיף IV לאמנה בדבר אי הפצת נשק גרעיני, המבטיח את הזכות לפתח טכנולוגיה גרעינית למטרות שלום, כולל העשרה. איראן עמדה במלואן בהתחייבויותיה במסגרת משטר ההגנה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

בעקבות ההסכם משנת 2015, איראן דבקה במלואן בתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) ובהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2231, כפי שאושר על ידי 15 דוחות רצופים של סבא"א. ארצות הברית היא שפרשה מההסכם באופן חד צדדי ובלתי מוצדק. אילו הייתה נשארת מחויבת, המצב כיום היה שונה לחלוטין.

תגובת איראן לתוקפנות הישראלית והאמריקאית הייתה בדיוק בהתאם לסעיף 51 במגילת האו"ם, דהיינו הזכות הטבועה להגנה עצמית, תוך הקפדה על עקרונות ההכרח, המידתיות וההבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחיות.

איראן הוכיחה כי - אפילו בשיא האיום והתוקפנות - היא מכבדת את המשפט ההומניטארי הבינלאומי, בניגוד לישות הישראלית, שהורגת מאות אזרחים בתירוצים הקלושים ביותר. אף פעולה איראנית לא כוונה לאזורים אזרחיים, מה שמוכיח כי איראן פועלת במסגרת החוק, בעוד שהתוקפים מתעלמים מהמגילה, מנורמות מחייבות וצדק בינלאומי.

גבירותיי ורבותיי,

למרות היותו תחת מתקפה בלתי הוגנת, החוק הבינלאומי נותר בחיים, בתנאי שנגן עליו. אתגרים אלה מציגים גם הזדמנויות משמעותיות, כולל מודעות עולמית גוברת לצומת קריטי זה ורצון בינלאומי ואזורי גובר לאמץ גישה מקיפה ולא-מיליטריסטית המבוססת על אינטרסים משותפים.

כולנו חייבים לחזור לדרך ההישגים האנושיים בשמירה על שלטון החוק, מניעת שימוש בכוח וגילום רוח מגילת האו"ם. אם לא נצליח לעצור מגמה מסוכנת זו של הפרת החוק הבינלאומי ופנייה לכוח ברוטלי, אנו עלולים להתמודד עם חוויות מרות עוד יותר.

העולם והאזור עומדים כיום בצומת דרכים:

דרך ההגמוניה, הכוח, האלימות וחוק הג'ונגל,

או דרך החוק הבינלאומי, השוויון, הדיאלוג ושיתוף הפעולה הקולקטיבי.

הרפובליקה האסלאמית של איראן מאמינה בדרך השנייה ומוכנה - בשיתוף פעולה עם הדרום הגלובלי ומדינות אחראיות - למלא את חלקה בשיקום הסדר הבינלאומי ליסודותיו החוקיים.

ברמה האזורית, איראן שואפת לאזור חזק הבנוי על הבנה הדדית, אחווה ושלום, מתוך אמונה שביטחון מדינות האזור הוא חלק בלתי נפרד מביטחונה שלה. היא שואפת לבסס "אמון בר-קיימא" כבסיס לשלב חדש זה.

אני מקווה שהכנס של היום, במאמציהם של עמיתיי במרכז ללימודים אסטרטגיים, יתרום לפיתוח היסודות האינטלקטואליים והמעשיים של שיח זה.