טראמפ הודיע ​​לאחרונה כי משרד ההגנה האמריקאי מוכן לנקוט בפעולה צבאית נגד ניגריה, בטענה שהוא תומך בנוצרים במדינה, והורה לנקוט בכל פעולה אפשרית במהירות ובנחישות. במקביל, טען גם מזכיר ההגנה האמריקאי כי יש להפסיק את הריגת הנוצרים, אחרת טרוריסטים יהיו מטרה. תגובת ניגריה הייתה מיידית; דובר משרד החוץ הניגרי טען כי טענות אלו שקריות וכי ניגרים מכל הדתות חיים בשלום במשך שנים. האשמה זו מגיעה בתקופה שבה מדינות אפריקאיות אחרות, כמו סודן, טנזניה וקמרון, מתמודדות עם סכסוכים פנימיים. במקביל, ארה"ב הגבירה את איומיה נגד מדינות אמריקה הלטינית, ובמיוחד ונצואלה. מגמה זו מדגימה את הקשר בין ההתפתחויות באפריקה ובאמריקה הלטינית, חישוביו האישיים של טראמפ ומדיניותה הגלובלית של ארה"ב, וניתן לפרש אותה כהגדרה מחדש של תעשיית המשברים העולמית.

מדיניות טראמפ: כניעה או מלחמה

למרות טענותיו לפציפיזם עם עלייתו לבית הלבן, טראמפ הפגין את מחויבותו לגישה דו-צדדית להפעלת לחץ על מדינות. המתקפה הצבאית המשותפת עם ישראל על איראן, הסנקציות הכלכליות נגד סין והפסקת האש המוגבלת שמטרתה לפרק את חמאס מנשקו, כולם הדגימו את כישלונה של מדיניות כניעה זו. עם זאת, האיום בחידוש הניסויים הגרעיניים והפעולות הצבאיות נגד ניגריה וונצואלה הן עדות להמשך מדיניות זו. פגישות מדינות אירופה בבית הלבן, ולאחריהן שארם א-שייח', הדגימו כי המשא ומתן עם ארצות הברית הוא מטבעו משפיל ובסופו של דבר חסר תועלת. התנהגות זו חושפת בבירור את אופיו הלא יציב של טראמפ.

משאבי טבע; אינטרסים משפחתיים

ניתוח מדיניותו של טראמפ מראה כי המדינות המותקפות עליהן לחץ ואיומים עשירות לעתים קרובות במשאבי נפט ומינרלים. ניגריה מייצרת שני מיליון חביות נפט ביום, וונצואלה מחזיקה באחת מעתודות הנפט הגדולות בעולם. במזרח התיכון, טראמפ חתם על הסכמי נפט ואנרגיה עם מדינות ערב, ועודד אותן להשקיע בחברות ספציפיות בארצות הברית. אותו דפוס ניכר גם ביחסיו עם מדינות אסיה כמו תאילנד, מלזיה, קמבודיה, דרום קוריאה, יפן ואוסטרליה. סטטיסטיקות מראות כי מדיניות זו הועילה למשפחת טראמפ ולמעגל הקרוב אליה יותר מאשר לאינטרס הכללי של ארצות הברית. הגידול בעושרה של משפחתו, תוך גרימת משבר כלכלי פנימי והותרת 42 מיליון אמריקאים הזקוקים לסיוע במזון, הוא דוגמה מובהקת לאינטרס האישי שלו.

שיבוש הסדר העולמי החדש

טראמפ רואה בקבוצת הבריקס ובהסכמים הגלובליים הרב-צדדיים איום על האינטרסים של ארה"ב ומבקש להתמודד איתם. למרות טענות על הפחתת המתיחות עם סין, הודו וברזיל, פעולותיה הצבאיות והכלכליות של ארה"ב באוקראינה, מערב אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית מצביעות על המשך מדיניות עוינת זו. במקביל, התקרבותו למשטר הציוני אפשרה לו לנהל משברים עולמיים באופן שמגן עליו מפני סנקציות בינלאומיות ומסיט את תשומת הלב הציבורית ממעשיו. סדרה זו של משברים עולמיים מאיימת על הביטחון והיציבות הבינלאומיים, והדרך היחידה להתמודד איתם היא באמצעות קונצנזוס ופעולה מאוחדת בין מדינות הסדר העולמי החדש כדי להתמודד עם עבירותיה של ארה"ב.