ידע אסטרטגי: מגן של כוח לאומי

בתקופה שבה המערב - ובמיוחד ארצות הברית - מתעקש על טענות מוגזמות בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן ומנסה להאט או לחסום את ההתקדמות המדעית של המדינה, לדבריו של מסעוד פזשקיאן למדעני גרעין הייתה משמעות פוליטית ולאומית עמוקה מעבר לכל מסר טכני או כלכלי. בהתייחסו לעובדה ש"מעצמות אימפריאליסטיות מונעות ממדינות עצמאיות טכנולוגיות מתקדמות כדי ליצור תלות מתמשכת", הוא הדגיש כי הממשלה ה-14 רואה בפיתוח מדעי לא רק כלי צמיחה אלא בסיס לכוח לאומי.

הניסיון העולמי הראה שבמאה ה-21, גבולות הכוח אינם מוגדרים עוד אך ורק על ידי ארסנל צבאי, אלא על ידי יכולת טכנולוגית, רשתות ידע ויכולתה של מדינה לייצר מדע יישומי. מאז הקמתה, אנרגיה גרעינית באיראן הייתה יותר מפרויקט טכני; היא הייתה פרויקט זהות - תחום שבו האומה האיראנית הוכיחה את נחישותה "לעמוד על רגליה" כנגד לחץ, סנקציות, תוקפנות והתנקשויות.

בדבריו, פז'שקיאן הזכיר את זכרם של הרוגי הגרעין ואת ההתנקשויות במשטר הישראלי, תוך הדגשת הקשר בין ידע להקרבה. נרטיב זה ממסגר את התעשייה הגרעינית לא רק כמאמץ טכנולוגי אלא כג'יהאד מדעי בהמשך לג'יהאד הגנתי - שיח המבקש עצמאות לאומית לא בסיסמאות, אלא באמצעות שליטה בגבולות המדע והטכנולוגיה.

הפיכת טכנולוגיה לרווחה לאומית

נקודה מרכזית בנאום הנשיא הייתה מעבר לתפיסה סמלית גרידא של אנרגיה גרעינית כדי להדגיש את יישומיה האנושיים, הכלכליים והביולוגיים. פז'שקיאן תיאר את התעשייה הגרעינית כמשרתת "שיפור בריאות העם וייצור תרופות רדיואקטיות", תוך שהוא מדגיש את חשיבות כניסתה של איראן לשוק העולמי בתחום זה.

מנקודת מבט זו, טכנולוגיה מוגדרת לא רק ככלי הרתעה, אלא כפלטפורמה לרווחה לאומית - הרגע שבו "ידע מקומי" הופך ל"הון לאומי". כאשר תרופות רדיואקטיות איראניות מצילות אלפי חיים או טכנולוגיית קרינה בחקלאות מגבירה את הפריון, מושג העצמאות הרווחתית מתממש בפועל - צורה של עצמאות המושרשת בידע מקומי ולא בתלות זרה.

פז'שקיאן גם מתח ביקורת על נרטיבים בתקשורת המערביים נגד תעשיית הגרעין של איראן, והדגיש את המאבק על התפיסה. הוא ציין: "תעמולת האויב הובילה את הציבור להשוות נשק גרעיני לנשק אטומי". זוהי, למעשה, הכרה חכמה בכך ששדה הקרב אינו עוד רק על אדמה או בצנטריפוגות, אלא בדעת הקהל ובתקשורת. התמודדות עם תדמית שלילית זו דורשת ייצוג רחב ויצירתי של הישגיה הגרעיניים השלווים של איראן - החל מייצור רדיואקטיבי ועד טכנולוגיות סביבתיות. ברגע שהעולם מכיר בכך שאיראן פועלת למען בריאות האדם, שקר "האיום האטומי" מתפוגג, והמדע האיראני הופך לשפה אוניברסלית של שלום.

בשורה מרכזית מנאומו של הנשיא, "המדע שוכן בתודעתם של חוקרינו, וגם אם בניינים או מפעלים ייהרסו, נתיב ההתקדמות שלנו לא ייעצר". זה מסכם את החשיבה האסטרטגית של הממשלה ה-14 על כוח: כוח אמיתי אינו נובע ממתקנים בטון, אלא מהמחשבה והביטחון העצמי של מדענים. אויבים עשויים להטיל סנקציות או להפציץ, אך הם אינם יכולים להעסיק את תודעתו של מדען איראני. זהו הכוח הרך המדעי שמעצב כיום שכבות חדשות של ביטחון לאומי, מאוניברסיטאות ועד לתעשייה.

ביקורו של הנשיא ב-AEOI לקראת ה-5 בנובמבר משמש כתזכורת לכך שהמאבק נגד היהירות העולמית אינו מוגבל לסיסמאות רחוב אלא מגולם בחוסן מדעי ובסתמכות טכנולוגית עצמית. מעצמות עולמיות עשויות לנסות לעכב את התפתחותה של איראן, אך המציאות בשטח שונה: מדענים איראנים צעירים בתחומי הגרעין, הננוטכנולוגיה, הביוטכנולוגיה והבינה המלאכותית מניפים את דגל העצמאות המדעית. אם איראן רוצה להישאר חזקה, עליה להגן לא רק על גבולותיה הגיאוגרפיים אלא גם על חזיתות הידע. כפי שקבע פז'שקיאן, "עתידה של המדינה תלוי בעמידה בקצה הידע".