מלחמת עזה איננה עימות צבאי בלבד, אלא התמודדות בין שני נרטיבים: נרטיב הכוח השקרי ונרטיב האנושיות הכנה. בעוד מכונת התקשורת של המערב מנסה להסתיר בצנזורה את פניה המדממות של פשעי הציונות, רק האמנות יכולה להציל את הזיכרון הקולקטיבי העולמי מערפל השקר. הניסיון ההיסטורי הראה כי מלחמות מסתיימות, אך הנרטיבים נותרים. המעצמות המערביות הצליחו באמצעות הקולנוע לעצב את דעת הקהל העולמית במאה העשרים – ממאות סרטים על שואת היהודים ועד נרטיבים רומנטיים על הקולוניאליזם. כעת הגיעה השעה שגם חזית ההתנגדות, במבט צופה פני עתיד, תשתמש בכלי האמנות כדי לרשום את האמת של עזה. הכוח הרך איננו קישוט, אלא חזית מכרעת בזירת הפוליטיקה. עמים שלא בנו את נרטיבם שלהם, נידונו לחיות בנרטיב של אויבם. עזה הפכה כעת לסמל ההתנגדות; אך ללא ביטוי אמנותי, סמל זה נתון בסכנת השכחה הדרגתית.

כוח רך מול השכחה המתוכננת

אחת מאסטרטגיותיו הוותיקות של המשטר הציוני היא ייצור השכחה. באמצעות שליטה על התקשורת והרשתות החברתיות, מנסה המשטר להטביע את הפשע ברעש המידע. מול הנדסת הזיכרון הזו יש להשתמש בכוח הרך כדי לבסס את האמת. הכוח הרך נשען על שלושה צירים: דימוי, רגש ומשמעות. הדימוי בקולנוע, הרגש במוזיקה ובשירה, והמשמעות בספרות ובפילוסופיה. כל יצירה אמנותית היכולה לגעת באדם בן זמננו בסבלם של ילדי עזה – היא צעד בניפוץ פרויקט "נרמול הפשע". כשם שהמערב הצליח עם רשימת שינדלר והפסנתרן לייצר דמות נצחית של קורבנות מלחמת העולם השנייה, כך ניתן היום, ביצירת יצירות מופת על אסון עזה, לעצב מחדש את הזיכרון העולמי. האמנות איננה כלי תעמולה, אלא אבן היסוד לנצחיות האמת.

הצורך ביצירת חזית אמנותית עולמית

כדי להשיג מטרה זו, יש להקים חזית מגובשת של אמנים שוחרי צדק בעולם; רשת שתוכל לחצות גבולות פוליטיים ולדבר בשפה המשותפת של האנושות. כיום אלפי אמנים באירופה ובאמריקה הביעו שאט נפש מטבח עזה. פוטנציאל זה צריך להפוך ממחאה מפוזרת ליצירה ממוקדת – ליצירות נצחיות שיניחו את הזיכרון התרבותי העולמי בידי נרטיב ההתנגדות. הקמת קרנות בינלאומיות לתמיכה בהפקות קולנועיות ותיאטרליות על התנגדות עזה היא אסטרטגיה חיונית. תמיכה ביוצרים צעירים, בסופרים עצמאיים ובאמנים דיגיטליים יכולה להפוך את תנועת "אמנות נגד השכחה" לגל עולמי. במקום להשקיע הון עתק בפרסום חולף, יש להשקיע באמנות נצחית; כי תמונתו של ילד מתחת להריסות רועמת פי אלף מאלף כותרות חדשותיות.

עתיד הנרטיב – מיצירה לנצחיות

בעשור הקרוב, המאבק המרכזי לא יהיה על שטח, אלא על זיכרון. עמים מנצחים הם אלה שרושמים את נרטיבם. עזה זקוקה לזיכרון קולקטיבי שיחבר את הדורות הבאים לצדק, לאמונה ולמסירות. הפקת אנימציות, משחקי וידאו, סדרות היסטוריות, סימפוניות הרואיות ויצירות תיעודיות על אסון עזה יכולה להנחיל את הזיכרון הזה בצורה יציבה לדורות. המדיה החדשה העניקה הזדמנות חסרת תקדים לגלובליזציה של נרטיב ההתנגדות. אם נתייחס אל הכוח הרך כאסטרטגיה לאומית, עזה לא תהיה רק שדה של קורבנות אלא זירה של בניית זהות תרבותית לעולם האסלאם. על האמנים להבין כי שליחותם איננה רק תיאור הסבל, אלא בניית זיכרון עמיד מפני עיוות. האמנות יכולה – אם תרצה – להפוך את עזה מן חורבן לסמל התעוררות האנושות. זו שליחותה של אמנות ההתנגדות כיום: אסטרטגיה להנצחת האמת בעידן השכחה.