אין לראות את ההתפתחויות האחרונות במפרץ הפרסי כאירועים בודדים; הן חלק מארגון מחדש אסטרטגי המופנה אזורית ובינלאומית. שיגור מכליות אמריקאיות למפרץ הפרסי, שלפי הדיווחים מלווה במטוסי קרב אמריקאים, כמו גם הדגמת היכולת הלוגיסטית של פעולות אוויריות מתמשכות, מעבירים מסר פוליטי לשני קהלים: ראשית, לבעלות ברית אזוריות, שעבורן וושינגטון מתכוונת להישאר ערבה לביטחון; ושנית, לטהרן, שעבורה האפשרות הצבאית נותרה אופציה. מצד שני, הצהרותיו של מייג'ור גנרל מוסאווי וביקורו בשטח ליכולות הימיות של הצבא האיראני ומשמרות המהפכה באזור המפרץ הפרסי האסטרטגי משקפים את תגובת איראן למסרים אלה. הפעם, הצהרתו מתייחסת, בכוונה, לאזור המפרץ הפרסי, וקובעת: "יש לנו את היכולת להגיב ולהפוך כל הרפתקה ליקרה".

ראיון שערך שר החוץ האיראני עם CNN - בו הצהיר, "באתי לניו יורק עם הצעות הוגנות, מאוזנות ובונות... אך הצעות אלו נדחו גם על ידי ארצות הברית ושלוש מדינות אירופאיות" ו"תמיד היינו מוכנים לדיאלוג ולפתרון דיפלומטי" - מראה כי טהרן ניסתה את הדרך הדיפלומטית אך נתקלה במכשולים מערביים. ניסיון זה מעביר שני מסרים חשובים: ראשית, שאיראן יכולה לטעון לכוח דיפלומטי; ושנית, כישלון הערוץ הדיפלומטי רק יחזק את נטייתו של הצד השני להפגין את כוחו הצבאי ולהפעיל לחץ. נראה כי וושינגטון הגיעה למסקנה כי במצב הנוכחי, ל"איום צבאי/ביטחוני" יש השפעה מיידית יותר ממאמצים דיפלומטיים.

מנקודת מבט משפטית-פוליטית, הפעלת מנגנון ההדק וחידוש ההחלטות לפי פרק ז' של מגילת האו"ם מספקות מסגרת לגיטימית להגברת הלחץ על איראן ומאפשרות למערב את החופש להצדיק איומים או אף פעולות מוגבלות. ראוי לציין כי התקפות קודמות, כולל התקפת ישראל על איראן, הוכיחו כי ארצות הברית והמשטר הציוני מפרים נורמות משפטיות. לכן, נוכחות או היעדרה של "תירוץ משפטי" לא תמיד מונעים פעולה, אך משקלו הפסיכולוגי והפוליטי חשוב ללא ספק למשיכת תמיכה אזורית. בהקשר זה, יש לראות את התנצלותו של נתניהו בפני קטאר ואת התחייבותו להימנע מחזרתה כאמצעי משלים וכלי לשיקום אמינותה של וושינגטון ולצמצום תחום השפעתה של איראן.

הנקודה האסטרטגית הבסיסית היא ששחקנים מערביים - ובמיוחד טראמפ - מחפשים הצלחה חיצונית מוחשית כדי למלא את חלל הכישלון במקרים אחרים. טראמפ מאמין שהוא יכול להשתמש באיראן כאופציה בעלות נמוכה, הן מבית והן מחו"ל, כדי ליצור תדמית של "מעין גיבור". עם זאת, חישוב זה אינו לוקח בחשבון את עוצמתה וגיווןה האמיתיים של התגמול האיראני, אשר יגרום לעלויות משמעותיות עבור כל תוקף. תגובתיות מוגברת, לכידות לאומית משופרת, ניסיון עדכני בהתמודדות עם איומים ויכולתה של איראן להפוך את פעולותיה של וושינגטון ליקרות יהפכו את העתיד לשדה קרב שונה לחלוטין מבחינת גיאוגרפיה וכללי הפתיחה, שבו שבריריותם של האינטרסים האמריקאים, במיוחד באזור, אינה ניתנת להכחשה.

המסר שהעביר ראש מטה הכוחות המזוינים האיראניים מהמפרץ הפרסי - "מוכנות יוצאת דופן לסכסוך עתידי אפשרי" - צריך להיחשב כאזהרה חמורה. האיזון הנוכחי במפרץ הפרסי נכנס לשלב שבו כל פעולה צבאית או חישוב שגוי עלולים להוביל לסכסוך רחב ויקר יותר. לכן, רציונליות אסטרטגית מחייבת גורמים בינלאומיים ואזוריים לשקול ברצינות דרכים להפחתת המתיחות ולנקוט בערוצים דיפלומטיים יעילים מבחינת עלות לפני שהתחרות האסטרטגית תסלים לסכסוך קטסטרופלי ובלתי נשלט שאינו מועיל לאף אחד.