במהלך שלושת הימים האחרונים, מצרים פרסמה הצהרות דיפלומטיות חריפות והתקפות תקשורתיות נגד תל אביב, בהן הביעה את מחאתה על פעולות ישראל בעזה.
מקור מצרי יודע דבר אמר לעיתון אל-ערבי אל-ג'דיד כי גל מתח זה יכול להיחשב כ"הסלמה טבעית" בתגובה לפעולות ישראליות ש"הגיעו לכדי פשעי מלחמה נגד אזרחים ומטרתן לדחוף פלסטינים לעבר מצרים".
המתח החל בהצהרה של משרד החוץ המצרי, בה הביעה קהיר את חוסר שביעות רצונה החריף מהצהרות המיוחסות לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנוגע להסתה של פלסטינים לעזוב את עזה דרך מעבר רפיח.
משרד החוץ המצרי אישר כי המדינה "לא תהיה צד לעוול זה ולא תאפשר את פירוק הסוגיה הפלסטינית או את הפיכת עזה לנקודת מעבר להגירה כפויה". מצרים תיארה את הסוגיה גם כ"קו אדום בלתי הפיך".
ההצהרה הדגישה כי הצהרותיו של נתניהו מהוות "הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ושל הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני", וכי על הקהילה הבינלאומית ללחוץ על ישראל לעצור את "התוקפנות" הזו.
ישראל הגיבה מיד, ומשרד ראש ממשלת ישראל פרסם הצהרה לפיה נתניהו דיבר על "זכותו של כל אדם לבחור את מקום מגוריו", וכי זוהי "זכות אדם בסיסית, במיוחד בעתות מלחמה".
בהצהרה הישראלית נמתחה ביקורת על עמדתה של מצרים, וטענה כי משרד החוץ המצרי "מחזיק בפנים את תושבי עזה, גם את אלה המעוניינים לעזוב את אזור המלחמה".
ראש סוכנות הידיעות המצרית, דיאא רשוואן, הגיב באומרו כי מצרים "הייתה ותישאר המכשול העיקרי לפרויקט ההתפשטות, ההסתה וההסלמה של ישראל בנושא הפלסטיני".
הוא הדגיש גם כי ממשלת מצרים לא תאפשר את עקירת העם הפלסטיני מאדמתו. רשואן תיאר את ממשלת נתניהו כ"שאפתנית ולא מציאותית", והוסיף כי ישראל מאמינה שכל המזרח התיכון נמצא תחת שליטתה, וכי הסוגיה היחידה שנותרה היא הסוגיה הפלסטינית, שהיא הסתה של העם וכיבוש עזה.
בהצטלקות להיסטוריה הארוכה של מצרים של מלחמה בת למעלה מ-30 שנה ו-46 שנות שלום עם ישראל, הדגיש הבכיר המצרי כי מצרים ממשיכה למלא תפקיד מכריע במניעת יישום תוכניות ההסתה הישראליות.
מצרים רואה בכל ניסיון לשנות את המציאות הדמוגרפית או לעקור בכוח את אוכלוסיית עזה איום על ביטחונה הלאומי, בעוד שישראל מצדיקה צעדים כאלה בתירוץ של "הזכות לחופש הפרט".
מקורות דיפלומטיים דיווחו כי קהיר, באמצעות מגעים אינטנסיביים עם וושינגטון ומדינות ערביות אחרות, מבקשת למנוע מישראל להפעיל לחץ לעקירה בכפייה של פלסטינים ולחזק את עמדתה של מצרים כנגד תוכניות ממשלת ישראל. שגרירים ופקידים לשעבר במשרד החוץ המצרי הדגישו כי תגובה דיפלומטית זו היא "אישור הכרחי לעמדתה האיתנה של מצרים" ו"צעד לקראת תיקון והבהרה" כדי למנוע מישראל לשנות את הנרטיב ולנצל את תפקידה של מצרים.