הקהילה הבינלאומית: בחודשים האחרונים גוברים הדיבורים בחוגים הדיפלומטיים על רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כיורשו האפשרי של אנטוניו גוטרש, מזכ"ל האומות המאוחדות.

בניגוד לספקולציות רבות המבוססות על ניתוחים וספקולציות בתקשורת, אנו ניצבים בפני סדרה של הצהרות ישירות, גלויות וחוזרות על גרוסי, המדגימות בבירור שהוא מעריך את התנאים לכניסה לתחרות הפוליטית ברמות הגבוהות ביותר של הארגון הבינלאומי.

האינדיקציה הפומבית הראשונה למגמה זו הופיעה במאי בשנה שעברה, במהלך ראיון לעיתון הבריטי "הטלגרף", כאשר גרוסי אמר: "שמי הוצע לתפקיד מזכ"ל, וזה גרם לי לחשוב". למרות שהדגיש באותה עת שהוא ממוקד במשימתו הנוכחית בסבא"א, משקיפים בינלאומיים ראו בהתייחסות מרומזת זו רקע להערכת תגובות.

עם זאת, זו לא הייתה עמדתו היחידה. גרוסי הצהיר בצורה מפורשת יותר בראיון בוושינגטון באפריל השנה: "אני חושב על כך ברצינות רבה. יגיע הזמן שאכנס לדיון הזה". מספר שבועות לאחר מכן, ביוני, בראיון ל-TASS, הוא לא רק תקף במשתמע את החולשות המבניות הנוכחיות של האו"ם, אלא גם, בתגובה לאפשרות של פתיחת קמפיין בחירות, הצהיר, "העבודה שלי היא הקמפיין הטוב ביותר שלי". הצהרה זו, יותר מכל דבר אחר, מבטאת את ביטחונו בביצועיו הדיפלומטיים הטכניים כקרש קפיצה לתפקיד פוליטי בכיר יותר.

יתר על כן, מנקודת מבטם של משקיפים ניטרליים, התנהגותו האחרונה של גרוסי אינה נטולת סימנים של אמביציה דיפלומטית. רבים רואים בגישתו המוטה כלפי איראן, שחרגה מעבר לטכניות והפכה פוליטית יותר, חלק ממאמץ למשוך את תשומת ליבן של מעצמות המערב ולבסס את עצמו כאופציה מכרעת התואמת את האינטרסים של הסדר הליברלי העולמי.

תוכנית הגרעין השלום של איראן; חולשתו הדיפלומטית של גרוסי

במהלך השנים, גרוסי אימץ שוב ושוב עמדות בנושא הגרעין האיראני החורגות בבירור מהנייטרליות הטכנית של סבא"א ונוטות לעמדות פוליטיות. בעוד שתפקידה הבסיסי של הסוכנות הוא לספק דוחות מדויקים, אובייקטיביים וטכניים, גרוסי הפך לכלי לחץ פוליטי על איראן בכך שפרסם דוחות רבים במקביל לפגישות מועצת המנהלים או למשא ומתן פוליטי רגיש. לדוגמה, דוחות הסוכנות בשנים 2023 ו-2024 בנוגע לגילוי לכאורה של חלקיקי אורניום מועשרים מאוד באיראן, לפני שמקורם הוכח מדעית, הפכו לנושא סיקור תקשורתי ותרמו להסלמת המתיחות ערב קבלת החלטות מועצת המנהלים של הסוכנות נגד איראן. גורמים איראניים ואנליסטים בתחום ניתחו תהליך זה כהתנהגות "התואמת את רצונות המערב".

גישה מוטה זו הפכה מאוחר יותר לפלטפורמה ללגיטימציה פוליטית לפעולות עוינות. בעקבות פרסום אחד הדוחות השנויים במחלוקת של גרוסי ביוני השנה בנוגע לירידה בשיתוף הפעולה של איראן עם סבא"א, המשטר הציוני וארצות הברית פתחו במתקפות אגרסיביות על מספר מתקנים גרעיניים וצבאיים איראניים תוך פחות משבוע.

בעקבות אירועים אלה, פרץ גל של תגובות בתקשורת ובפורומים בינלאומיים נגד גרוסי וסבא"א. משקיפים רבים דיברו על "קריסת האמינות הטכנית של סבא"א". כמה כלי תקשורת עצמאיים, כולל Middle East Eye ו-Cradle, האשימו את גרוסי בהפיכת סבא"א ל"זרוע מודיעין של נאט"ו". במדינות התנועה הבלתי מזדהה, ובמיוחד באמריקה הלטינית ובאפריקה, גברה הדעה שגרוסי, במקום להיות משקיף בינלאומי חסר פניות, הפך לשחקן בתרחיש הפוליטי המערבי נגד חברה רשמית באמנת אי-הפצת נשק גרעיני. אמון מדינות רבות בסבא"א נפגע, ואיראן השעתה את שיתוף הפעולה מרצון שלה והגבילה את הגישה לפקחים.

ביום רביעי, 1 ביולי, פרסם נשיא איראן מסעוד פזשקיאן, בהתאם לסעיף 123 בחוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן, את "החוק המחייב את הממשלה להשעות את שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית". החוק אושר על ידי האסיפה המייעצת האסלאמית במושבה ב-25 ביוני 2025, ואושרר על ידי מועצת השומרים באותו תאריך. הוא הועבר ליישום ארגון האנרגיה האטומית, המועצה העליונה לביטחון לאומי ומשרד החוץ.

חשדנות כפולה זו כלפי איראן וחלקים מהעולם הלא-מערבי, בשילוב עם תמיכת ארצות הברית ומדינות אירופה כמו צרפת ובריטניה בגרוסי, יצרה תדמית כפולה של גרוסי בקהילה הבינלאומית: מצד אחד, המערב מבקש לבסס את תפקידו כתומך בשקיפות גרעינית, בעוד שמצד שני, הוא נתפס על ידי מדינות רבות ברחבי העולם כנציג פוליטי של האינטרסים המערביים.

בנסיבות אלה, גרוסי ניצב בפני אתגר משמעותי בקבלת תמיכתן של מדינות כמו סין, רוסיה, איראן, הודו, דרום אפריקה וחברות מפתח אחרות בקבוצת 77, הארגון הבין-ממשלתי הגדול ביותר של מדינות מתפתחות בתוך האו"ם, כדי להבטיח את תפקיד המזכ"ל. ניטרליות היא תנאי הכרחי לתפקיד זה.

בסופו של דבר, מה שהיה אמור להיות נקודת המוצא של גרוסי - סוגיית הגרעין האיראני - הפך לכלי להפגין את נאמנותו למעצמות המערב. אך נאמנות זו גבתה מחיר כבד למעמדו העולמי. לא רק שגרוסי נכשל בשמירה על תפקידה המסורתי והנייטרלי של הסוכנות, אלא שהוא גם הפך לנקודת מחלוקת ומשבר. חלק מהאנליסטים מעריכים את סיכויי הצלחתו במרוץ לתפקיד מזכ"ל האו"ם כחלשים ביותר, בהתחשב ברקע הפוליטי הזה ובחוסר האמון הנרחב.

מדוע גרוסי אינו מתאים לגוטרש ולמזכ"ל האו"ם?

במבט ראשון, נראה כי גרוסי, עם עברו הארוך בדיפלומטיה גרעינית, ובמיוחד כמנכ"ל סבא"א, ניחן בתכונות שיהפכו אותו לבחירה מתאימה לתפקיד מזכ"ל האו"ם. עם זאת, המציאות היא שמעמד האומות המאוחדות וציפיות הקהילה הבינלאומית מהמזכ"ל חורגות מעבר ליכולות טכניות ואפילו למומחיות בתחום ספציפי כמו אנרגיה גרעינית.

השוואת גרוסי למזכ"ל הנוכחי, אנטוניו גוטרש, שכיהן בעבר כראש ממשלת פורטוגל וכנציב העליון של האו"ם לפליטים, מדגימה שגרוסי אינו כשיר לרשת אותו, בהתחשב בניסיונו המבצעי הרב, בלגיטימציה המוסרית שלו וחוסר המשוא פנים מקיף.

גוטרש הוא דמות שמילאה תפקיד במשברים הומניטריים, מלחמות, הגירה, שינויי אקלים וסדר עולמי רב-צדדי. לא רק שיש לו רקע פוליטי ברמה הלאומית, אלא גם נקט עמדות כוללניות ומתווכות בנושאי זכויות אדם ומשברים חברתיים; תכונות אלו הופכות את מזכ"ל האו"ם לדמות חוצת מפלגות, אזורים ותחומים.

לעומת זאת, גרוסי לא רק חסר ניסיון מבצעי ברמה הממשלתית או ההומניטרית, אלא שתפקודו בנושאים כמו איראן, צפון קוריאה ואפילו אוקראינה הראה שהוא פגיע למשחקי כוח ומעדיף לצדד בגוש מדינות מסוים.

מנקודת מבט של מבנה ההצבעה בבחירת המזכ"ל, גרוסי ניצב גם בפני אתגר רציני נוסף: חוסר הקבלה שלו בקרב מדינות שאינן מזדהות ומדינות הדרום הגלובלי. רבות ממדינות אלו, במיוחד לאחר פרסום דיווחים כוזבים ושנויים במחלוקת על איראן ושתיקתו על פעילותה הגרעינית של הישות הציונית, רואות בגרוסי נציג של האינטרסים המערביים. בעוד שגישה זו עשויה להיות מועילה בקבלת אישורם של מנהיגי וושינגטון והאיחוד האירופי, היא מייצגת חולשה עבורו בתהליך בחירת המזכ"ל, הדורש קונצנזוס שבשתיקה בין מעצמות העולם ואישור רוב באסיפה הכללית.

לבסוף, ניתן לטעון שלמרות שגרוסי, למרות כישוריו בייצוג המערב, הוא דיפלומט בקיא במערכות בינלאומיות ובמשא ומתן טכני, הוא אינו עומד ברמה, במעמד או במשימה של מזכ"ל האו"ם. מוסד זה דורש דמות בעלת כישורים מוסריים מוכחים, אובייקטיביות והבנה עמוקה של פיתוח בר-קיימא, שלום עולמי וזכויות אדם; לא דירקטור שדיווחיו החד-צדדיים והפוליטיים תורמים להסלמה של מתחים צבאיים ולקריסת האמון במוסדות טכניים. שאיפתו של גרוסי, אף על פי שהתגלתה מחוויותיו בארצות הברית ובאירופה, נראית כחלום רחוק במצב הנוכחי.