ביום חמישי האחרון הודיע נשיא לבנון מישל עאון על אישור לבנון את הנוסחה הסופית לתיחום הגבולות הימיים הדרומיים, לאחר התייעצות עם ראשי הממשלה והפרלמנט, ולאחר שהישות הציונית הסכימה להסכם בתיווך ארה"ב.
עאון אמר - בנאום שפנה ללבנונים - כי ההסכם הוא "הישג היסטורי" העומד בדרישות לבנון ושומר על זכויות לבנון, והדגיש כי ארצו השיגה את כל שדה הנפט של קנא מבלי לשלם כל פיצוי, ובהתאם החזירה 860 קילומטרים רבועים של השטח השנוי במחלוקת, ולא סיפקו שום הקלות משמעותיות.
הוא הוסיף כי לבנון לא תיכנס לשום סוג של נורמליזציה דחויה, בהתייחס לנורמליזציה עם הציונים, והוא דיבר על ערבויות אמריקאיות וצרפתיות לחידוש פעילות הנפט במימי לבנון.
עאון הסביר: שדות הנפט מס' 8, 9 ו-10 באזור הכלכלי שלנו היו בסכנה, אבל ברוך ה' הצלחנו לשמר אותם עם ההסכם הזה.
הוא גם הודיע, "יאיר לפיד", ראש ממשלת הישות הציונית, על קבלת התוכנית הסופית של ארה"ב לתיחום הגבול הימי עם לבנון.
מבט מקרוב על תהליך התגבשות ההסכם הזה מראה שוב את עוצמתה הברורה של ההתנגדות הלבנונית בהבטחת האינטרסים של המדינה, במיוחד לנוכח השאיפות הציוניות הגוברת.
הישות הציונית הכריזה במשך תקופה ארוכה על תוכנית להפקת משאבי נפט וגז משדות "כרש" באמצעות פריסת כוחות צבא במים השנויים במחלוקת עם לבנון.
הציונים ניסו לנצל את ההזדמנות שנוצרה עקב הצורך של אירופה במקורות אנרגיה חדשים כדי ליישם תוכנית זו באופן חד-צדדי, תוך התעלמות מזכותה של לבנון למשאבים ימיים אלו.
ביולי השנה הודיע חיזבאללה הלבנוני בהצהרה כי שלושה מל"טים לא חמושים טסו מעל שדה הגז השנוי במחלוקת בין לבנון לישות הציונית, הנושאת את השם "כרש".
ואילו עמדות ההכרעה של חיזבאללה מנעו את הגשמת החלום הציוני של כיבוש וביזה של שדות אלו, ומאידך אילצו את הישות לקבל את זכויותיה ההיסטוריות של לבנון.
בהקשר זה אומר אמיר אביבי, מאלופי המילואים בישות הציונית: "חיזבאללה הפיל את ישראל על ברכיו והכניס אותה לשליטתה", בהתייחסו להצלחת האסטרטגיה של חיזבאללה, שבמהלכה אימץ איומים והפחדות עם הישות הציונית במקרה שהאחרונה תשדד את זכויות המים של לבנון.
הסכמי הגבול שהושגו בתיווך אמריקאי בסמכות חיזבאללה וחזית ההתנגדות חשפו כי תנועת ההתנגדות היא התומכת היעילה ביותר ללבנון נגד הפרות הישות הציונית.