ספר חדש שפורסם לאחרונה בישראל קובע כי הקהילה היהודית, ברובה, נבלעת עד להודעה חדשה, במה שהיא מתארת ​​כ"אזור נוחות "לכל מה שקשור לסכסוך עם הפלסטינים. תחושת האשמה הקלה ביותר. או בושה על הפשעים והמעשים שעשו ונעשים עדיין.

הספר נכתב על ידי דניאל בר טל, חוקר ופסיכולוג, מומחה חברתי ופוליטי, ששימש בעבר כנשיא האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה פוליטית וכמרצה באוניברסיטת תל אביב, ועמירם רביב, פסיכולוג קליני וחינוכי. ומרצה באוניברסיטת תל אביב. אביב. ולשניהם תרומות רבות להבהרת הבסיס הפסיכו-חברתי שעליו עומד הקונפליקט שהוזכר, ובניתוח הגורמים הפסיכולוגיים, המערכות והתהליכים המעורבים בסכסוך, במיוחד אלה המשפיעים רבות על תפיסת המציאות של הקהילה היהודית עד הם משפיעים על ההתנהגות הקולקטיבית של קהילה זו.

על פי הספר, בשנים האחרונות ישראל עדה להידרדרות בכל הרמות. למרות זאת, מספר המפגינים המוחים על הידרדרות זו לא עלה על עשרות אלפים, שנמשכו מההפגנות נגד השחיתות של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בעוד שרוב הישראלים דבקו במושגים החברתיים-פוליטיים-כלכליים שלהם כמעט הופכים למושגים אלילים. זה מה שהראו, למשל, תוצאות סבב הבחירות במרץ שעבר, בו הגיעו רוב הקולות לליכוד, ימינה (נפתלי בנט), ישראל ביתנו (אביגדור ליברמן), כחול לבן (בני גנץ) ו תקווה חדשה. " (גדעון סער) והמפלגות החרדיות (חרדיות), אותן קראו המחברים כהבעת תמיכה בהמשך הכיבוש בשטחי 1967, המשך העימות הלאומי, תמיכה בכלכלה הניאו-ליברלית, הרחבת פערים חברתיים, גזענות נגד אזרחים ערבים, שחיקת הדמוקרטיה וקידום האתנוצנטריות וגיבוש חינוך לא מוסרי שאינו כרוך בפתיחות וביקורת ופוגע ברווחה. יתר על כן, תוצאות אלה מוכיחות כי אין פער בין ההנהגה לבין רוב הציבור.

הספר מונה את הסיבות המניעות עיכוב זה. מלכתחילה, זוהי תוצאה של התרגלות לחיים במצב של קונפליקט שנתפס כחלק מההיסטוריה של היהודים לאורך כל הדורות. בנוסף, בהשפעתו של מה שמכונה "תהליך ההתיישבות" שהחל בשנות התשעים, הוקמה ממשלה סוטה, סלקטיבית וחסרת תפקוד בקרב הישראלים, המאשימה את שורשי המשך העימות ומניעת הפתרון לכך שהוא יהיה על כתפי היריב בלבד. שיפוט זה מתרכז אך ורק ב"אלימות "של היריב בלבד ומונע, לעומק, כל אהדה רגשית כלפיו, וללא כל התחשבות בצרכיו. לפיכך, התפיסה השלילית של הפלסטיני, לדברי המחברים, היא אחד הגורמים המונעים להתקדם בכל "תהליך שלום" איתו.

עם זאת, הסיבה החשובה ביותר למנהג המחברים נותרה בכך שחלק גדול מהציבור הישראלי השתכנע, כמו מנהיגיו, שאפשר לחיות עם הסכסוך גם עכשיו וגם בשני העתיד, קרוב ורחוק. מה שמחזק את האמונה הזו הוא שעיקר הציבור הישראלי, כמו גם מנהיגיו, סבורים שישראל לא משלמת מחיר גבוה על המשך הכיבוש בשטחי 1967 והנצחת העימות. בהתאם לכך, העצמי מותאם למציאות זו וממשיך לחיות כאילו אין כיבוש ודיכוי ולהתרחק מכל תחושת אשמה או בושה.

המחברים מאשרים כי מה שהם מבקשים הוא לשים את החברה הישראלית מול המראה על ידי ישיבה על הספה וניתוח הגורמים הפסיכו-חברתיים שגרמו למה שהפך להיות בזמן הנוכחי, מבלי לרצות להציג את הדרך החוצה הרצויה מהזרם גוֹרָל. אין ספק שההצהרה שישראל לא שילמה את מחיר הכיבוש תתייחס לאופק מתעכב שעשוי להביא לתוצאות שונות.

תגובות

חדשות