החוקר נביא באשיר מציין במאמר שפרסם לאחרונה בנושא "הציונות של התנועה המתיישבת הדתית" שרבים ממאמרי המחקר שפורסמו בשלושת העשורים האחרונים מאשרים עלייה מתמדת בדתיות החברה הישראלית וחדירת השיח הדתי כל ההיבטים של החיים בישראל, וחיזוק השיח הדתי במודעות ובתרבות פוליטית וצבאית, בנוסף להופעת דפוסי דתיות חדשים שמפנימים את כל ההתפתחויות הללו ומעצבים אותן בצורה של מודעות שהיא הבסיס ל היבטים שונים של החיים בישראל.

באשיר מציין כי חלק מהחוקרים מדברים על תרבות פוליטית חדשה שהחלה לשלוט בזירה הישראלית וכי היא ניזונה מפסי הציונות עם פרשנויותיה הימניות, הנשענת על לאומיות גזענית וכוח צבאי (חומת הברזל). ושם את האומה והארץ ואת התהייה הקבועה בכוונותיהם של לא-יהודים במרכז השיח שלה, וכי התרבות החדשה מבשרת צורה חדשה של ציונות, הממזגת את הרעיון הלאומי המודרני עם ערכים מסורתיים ודתיים מוֹרֶשֶׁת.

זאת בעוד שחוקרים אחרים, לדבריו, ממשיכים מגישה תיאורטית אחרת המפקחת, מאז סוף שנות השבעים, על שינויים עמוקים בתרבות הפוליטית הישראלית, במיוחד במחנה הדתי, שהתנגד לציונות בעבר, אך פנה לאחרת מפלגה שאימצה את הדוקטרינה של "ארץ ישראל המושלמת". עם זאת, היא דוחה את היסודות החילוניים שעליהם מבוססת האמונה הציונית, מה שמביא אותנו לתופעה מובחנת וחדשה המשלבת את שני הצדדים של "הנצים" על הפוליטית ברמה, אבל זה לא קלאסיקה ציונית או אנטי-ציונית.

הקבוצות החרדיות המרכזיות בישראל מתאספות באוריינטציותיהם ודורשות את שני קצות המרכז הכפול הזה. מצד אחד היא מנסה להגדיר מחדש את הציונות מחדש, ואילו מצד שני היא דורשת את חיזוק מעמדו של ההלכה הדתית היהודית והכנעת כל האזרחים, בין אם חילוניים, דתיים או מסורתיים, לסמכותה.

מאז שנות השמונים של המאה העשרים, החברה הישראלית הייתה עדה להופעת מגמות המנסות להגביל את הדומיננטיות של הפרשנויות הציוניות, כפי שקבעה תנועת העבודה מתחילת המאה העשרים, ולהחליף אותן בפרשנויות אחרות שחוזרות ההשקפה הציונית הקדם-מודרנית. פרשנויות חדשות אלה מתמקדות בתפקידן המרכזי של רעיונות דתיים בעידון והרחבת הציונות. ממד תרבותי-היסטורי.

במילים אחרות, זהו ניסיון לקרוא מחדש את היהדות המבוססת על האידיאולוגיה הציונית, כאילו הכוונה היא לומר שהציונות הייתה סמויה ביהדות מאז ימי קדם, וכי מיסיונריה של הציונות והוגיה הצליחו בכך להיכנס לבטן היהדות ולגזור ממנה את הציונות ולנסח אותה במונחים מודרניים, לכאורה לא דתיים.

התראות ד"ר. באשיר סיכם במאמרו כי החברה הישראלית עברה ועדיין עוברת את שלב ההתמזגות של הציונות וכמה פרשנויות דתיות גזעניות ופשיסטיות יהודיות עם מוסדות מדינה שונים, במיוחד משרדי הדיור, הפנים והחינוך.

הוא גם מזהיר מפני נושא המעורבות של המגזרים הפוריטניים הדתיים של הקהילה היהודית (החרדים) בישראל בפרויקטים ההתיישבותיים, שישפיעו באופן עמוק על אופי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, במיוחד לאור העובדה כי משבר הדיור בקרב פלח זה החמיר מצד אחד, ומעורבותו המואצת בשיח הציוני, בממסד הצבאי ופרשנותו המחודשת של הסכסוך כולו, המעניקה ממד חדש לסכסוך הפלסטיני-ישראלי כעימות. העולה מהדמיון הדתי-תיאולוגי והופכת אותו למאבק הדוחף את גלגל ההיסטוריה לאחור על מנת לבנות מחדש את "ממלכת ישראל המקראית המדומיינת".

ד"ר.. נביח באשיר

למידע נוסף על נושא זה והשלכותיו העתידיות, ראיון זה היה עם חוקר ללימודי יהדות ומרצה באוניברסיטת בירזייט, ד"ר. נביח באשיר.

"ערבים 48": אתה מתכוון לשני תהליכים המתרחשים זה לצד זה בחברה הישראלית, כלומר, אתה מגנה את הציונות של החברה או את "הדת" במקביל לציונות הדת.

באשיר: ציונות הדת עם החרדים והקבוצות שהם מכנים "הרדלים" קיימת מבחינה מבנית מאז תחילת הציונות. אני אומר שמאז תחילת הציונות היא השקיעה רעיונות דתיים והעסיקה אותם לשירות הפרויקט הקולוניאלי שלה. ההבדל הוא שהתעסוקה הכלכלית וההדרגתית הזו הפכה להיות חיונית כיום.

מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, אמר רף קוק, "אלוהים שולח לפעמים שליח בצורה חילונית, אך בעיקרו תפקידו דתי." תיאור זה בא להצדיק את ההתמודדות של המפלגות הדתיות עם הפרויקט הציוני, שהושפע, אפילו לכאורה, בזמנו מהגל המהפכני העולמי שפקף את מזרח ומערב אירופה, שם הרעיונות החילוניים היו דומיננטיים, ובכך השפיעו על מנהיגי ומחשבת התנועה הציונית.

אך תוצאות המלחמה ב -48 וב -67 בפרט נחשבו בעיני קבוצות דתיות כ"נס אלוהי ", והיו פרשנויות רבות על" ישועה דתית "עם כלים חילוניים, ועל המושיע בדמותו של" הצבא ". הוא מחליף את הנביא הנאמן ומגמה זו הלכה והתעצמה לאחר המלחמה והתבטאה בהתהוות מגמת ההתיישבות הדתית.

עם הופעתה של מפלגת הליכוד בראשות מנחם המבקש לשלטון בשנת 1977, היא נתנה להם לגיטימציה שלטונית, בידיעה ששיתוף פעולה בין הממשלה למתנחלים התקיים בתקופת מפלגת העבודה, אך הוא התקיים ביישוש ולא היה ברור כל כך, אבל כשבגין נתן להם לגיטימציה פוליטית, הוא קישר בין הפרקטיקה והפרויקט של הציונות למחשבה המקראית וזה נחשב לדבר גדול עבור המזרחים שהיו נייטרליים מהפרויקט הציוני, וכאשר בגין הציג את הדת ואת ההיסטוריה העתיקה של היהודים. לציונות, הוא נכנס למזרחים וכך התפשטה אהבת הליכוד בקרב המזרחים.

ערבים 48: בשני העשורים האחרונים התרחשה שינוי או תגובה דתית גדולה, אולי בשל התחזקות המגמה הדתית המתיישבת והשפעתה על המדיניות הישראלית הכוללת?

באשיר: השינוי התרחש ברמת הרחוב, ברמת התרבות הפופולרית, וברמה התקשורתית במידה מסוימת, אך לא ברמת המוסדות. אל תשכח שבאירופה מאז שנות השבעים, יש הייתה חזרה רומנטית להיסטוריה העתיקה, בטענה שהמודרניות לא עשתה לנו דבר והפכה את האדם לכלי.

בישראל החל עידן חדש בשנת 1985, כאשר הכלכלה הישראלית החלה לפנות לליברליזם וניאו-ליברליזם. מערכת היחסים הישראלית-אמריקאית התחזקה. המפלגה הרפובליקנית העמיקה את התערבותה בפוליטיקה הישראלית ובתרבות האמריקאית. היא חדרה בהדרגה. לאחר מכן, קבוצות התיישבות דתיות גילו כיצד להשתמש בכלכלה החדשה עם נושא החברה בשינוי החברה. ישראלים מבפנים, אז הם החלו להיכנס לתרבות ולמשרד החינוך והחלו להשפיע על הצדדים, ועל השימוש באגודות חברה אזרחית. נתמך על ידי הממשלה בצורה מוסווית, ומאז 1995 התחלנו להרגיש שהחברה הישראלית דתית יותר.

ערבים 48: אתה מתכוון שתרבות ההתיישבות בצורתה הדתית, שהיתה מוגבלת ליישובי הגדה המערבית ורצועת עזה, החלה להתפשט בתוך הקו הירוק?

באשיר: התחלנו לראות את זה בתרבות, בשיח התקשורתי ובתוכניות הלימודים בבתי הספר. הם החלו לפלוש לתחומים שהם חילוניים לגמרי, כמו הצבא, מערכת המשפט, העיתונות ואחרים, מעוזים שהם ליברליים, וזה נראה כמו אם העניין היה מתנהל לפי תכנית המבוססת על העובדה שאנו חלשים ואין לנו מוסדות, לאחר שהשתלטה מפלגת העבודה. על כל מוסדות המדינה, כולל הצבא והתקשורת, תנו לנו לחדור בהדרגה. תכנית זו החלה בשנת 1985 והתחלנו להרגיש אותה לאחר אוסלו.

אחרי אוסלו החברה הישראלית פחדה מההשלכות ומההשלכות, והיא חברה שנשלטת על ידי מנטליות של גטו, הרואה בבידוד וחוסר השתלבות באוקיינוס ​​אמצעי להגנה עצמית. הם פחדו כשנחשפו לסביבה הערבית והאסלאמית והם נסוגו.

בהקשר זה, סקר שערך הסוציולוג סמי סמוחה חשף כי הסיבה החשובה ביותר לתגובת החברה הישראלית לאוסלו היא החשש שלה מהאינטגרציה מכיוון שהמנטליות של הגטו עדיין מושרשת בהם.

ערבים 48: והציונות תמיד מבקשת לטפח את התחושה הזו כדי לשרת את מטרותיה?

באשיר: זה נכון, ומה שהכי חיזק את התחושה הזו היא תנועת ש"ס. היא באה כתנועת מחאה של המזרחים. הם השתמשו בדת ככלי רב עוצמה כדי להסתבך בתחום הישראלי. הם רוצים להיכנס לצבא ו להיכנס לכלכלה, אבל המכשול הגזעי מונע מהם, כפי שהם נתפסים כערבים ונחשלים. ומזרחים, אז מה עשתה ש"ס? היא אמרה שאני ציונית מלכתחילה, אבל אני מפרשת את הציונות על סמך התהליך שלי, כלומר הם הגדירו מחדש את הציונות מחדש.

זה מה שעשו התנועות החרדיות והתנועות הציוניות הדתיות. הם הגדירו מחדש את הציונות כך שתקבל תוכן דתי, ואפילו במחקר הם החלו לטעון, למשל, שהרצל לא עשה כלום חוץ מקיום ועידה, בעוד רעיונות וחלומות היו קיימים כבר אצל הרבנים, הם החלו לשנות את תפיסת הציונות ומקורותיה.

ערבים 48: עם זאת, החרדים שונים ממגמת הציונות הדתית של המתנחלים, אך תהליך הנישואין בין הקנאות הדתית שהם מחזיקים לבין הציונות של תנועת המתנחלים הוא מסוכן?

בשיר: לדעתי ההבדל אינו גדול. החרדים נותנים משקל רב יותר לדת, וההלכה היהודית והציונות הדתית נותנים משקל רב יותר לפוליטיקה, והנישואין בין דת לפוליטיקה הם שיוצרים את "ההרדלים".

מה שקורה הוא שהחרדים מתקרבים בהדרגה לציונות ולרעיונותיה, והחילונים מתקרבים לדת, ונישואין אלה מתקיימים, שאינם מוגבלים לרמת האליטה עם "ההרדלים", אלא משתרעים על הרחוב והחברה על ידי העמקת התרבות הדתית הציונית שתפסה את מקומה של התרבות הציונית החילונית שרווחה.

ערבים 48: אם כן, זהו תהליך של נסיגה פנימית שהחל במה שהם כינו לאחר הנסיגה מ"גוש קטיף "בעקבות ההתנתקות מעזה" התיישבות בלבבות ". הוא לא היה מוגבל ל"מאחזים דתיים" בערים מעורבות בלבד, אלא ביקש להיכנס לכל המפרקים המדינה וכיבוש מוסדותיה ופלטפורמותיה?

בשיר: זו פלישה לחברה הישראלית, כביכול. לאחר הפינוי מ"גוש קטיף "אמרו שנכשלנו. בואו נפלוש לחברה הישראלית, וזה מה שקרה. הם חדרו לבניין העל כפי שציינת, תוך התיישבותם עמותות שימשו, יחד עם חברות נדל"ן ניאו -ליברליות, להשלמת הייהוד של החלל. בתוך תהליך "הנדסה דמוגרפית" של המקום, כפי שתואר על ידי עבודת דוקטורט שבדקתי לאחרונה.

מדובר בפלישה לערים מעורבות, שהמכתב הנ"ל מכנה תהליך של "ג'נטריפיקציה" הכולל איגודי התנחלויות הנתמכים על ידי ממשלה, חברות נדל"ן ניאו-ליברליות וכן קבוצות נוער קיצוניות הנתמכות על ידי הממשלה, המבקשות ביחד לייהד ערים אלה ו לגרש מהם ערבים.

תגובות

חדשות